החברה הערבית מתנגדת לשירות אזרחי, אך תומכת בהתנדבות
המאמר דן בהצעות להטלת שירות אזרחי על החברה הערבית בישראל, בהקשר של הדרישות הפוליטיות להקמת ממשלה עתידית. גדי איזנקוט, יו"ר מפלגת "המחנה הממלכתי", הציב שלושה תנאים להצטרפות לממשלה, ביניהם עיקרון "שירות לכולם", הכולל שירות צבאי או לאומי ליהודים וערבים כאחד. הכותב, עו"ד עלי אחמד חיידר, טוען כי הצעות אלו עולות בהקשר של המתיחות שלאחר ה-7 באוקטובר, ההסתה נגד החברה הערבית, והניסיון להגביל את הלגיטימציה הפוליטית שלה.
הכותב מדגיש כי הצעות לשירות אזרחי נולדו במשרד הביטחון כחלופה לשירות צבאי, ממנו פטורים אזרחים ערבים. לטענתו, החברה הערבית מתנגדת לשירות צבאי מסיבות היסטוריות, לאומיות וערכיות, וכן מתנגדת לשירות אזרחי המוכתב על ידי המדינה ואינו משרת את צרכיה. הוא מציין כי קיימת אזרחות מדרגתית בישראל, עם אזרחות יהודית מלאה ואזרחות ערבית חלקית, ולכן דרישה לשירות אינה לגיטימית ללא שוויון מלא.
בנוסף, המאמר טוען כי במדינות דמוקרטיות זכויות וחרויות אינן מותנות בחובות, וכי המדינה לא סיפקה את מלוא זכויותיהם לאזרחים הערבים מאז 1948. הוא מביא כדוגמה את בני העדה הדרוזית, שנאלצים לשרת בצבא אך אינם מקבלים שוויון בזכויות, לעומת החרדים, הפטורים משירות אך מקבלים זכויות רבות.
מנגד, הכותב מדגיש את תרבות ההתנדבות והעזרה ההדדית הקיימת בחברה הערבית, המתבטאת בסיוע באירועים, ימי עבודה התנדבותיים ויוזמות צדקה. הוא מבחין בין התנדבות, המבוססת על רצון חופשי, לבין שירות אזרחי כפוי. לטענתו, הפתרון אינו בהפיכת ההתנדבות לשירות חובה, אלא בבניית מנגנונים מקומיים וארציים שיארגנו ויקדמו את ההתנדבות, יגייסו מתנדבים, יפתחו פרויקטים קהילתיים ויעניקו למתנדבים מיומנויות ותחושת שייכות.
