גדי איזנקוט, הבחירות והבהלה לאנגלית
המאמר דן בחשיבות הנתפסת של שליטה באנגלית עבור מנהיגים פוליטיים בישראל, ובאופן שבו היא משמשת ככלי תעמולתי בקמפיין הליכוד נגד בני גנץ. נטען כי הבוחר הישראלי, המזדהה עם מיתוס הייחודיות הישראלית אך גם עם תרבות הצריכה הגלובלית, רואה באנגלית סמל לכוח, מעמד והון סימבולי. עבור מצביעי הליכוד, אנגלית 'מבריקה' של מנהיג כמו בנימין נתניהו נתפסת כהוכחה למעמד מיוחד, בניגוד ל'אנגלית ישראלית' המקובלת, המהווה עבור אחרים כלי עבודה בלבד.
קמפיין הליכוד מנצל פער זה באמצעות סרטוני תעמולה המציגים את נתניהו כדובר אנגלית רהוט ומרשים, לעומת בני גנץ המוצג כמי שאינו שולט בשפה. דוגמה לכך היא סרטון המציג את נתניהו זוכה לתשואות בבית הנבחרים האמריקאי, בעוד גנץ נשמע מגמגם ואינו מובן, עם ציטוט המיוחס לדונלד טראמפ המטיל ספק ביכולתו של גנץ לתקשר.
בנוסף, המאמר מציג טענות המיוחסות ליעקב ברדוגו, המדגישות את הפער האינטלקטואלי בין נתניהו, המתואר כאיש ספר והגות, לבין גנץ, המתואר כחסר השכלה וקורא ספרים. טענות אלו נועדו להציג את גנץ כבעל כישורים אינטלקטואליים צנועים בהשוואה לנתניהו.
הכותב מציע לגנץ להתמודד עם מתקפה זו על ידי הזזת הדיון מסוגיות של צורה ורטוריקה לנושאים של מהות ותוכן. הוא מציע לגנץ לטעון כי אנגלית מלוטשת אינה יכולה לכסות על כשלונותיו של נתניהו, מוסריותו המפוקפקת, סירובו להקים ועדת חקירה לאירועי ה-7 באוקטובר, והמצב הביטחוני והבידוד הבינלאומי של ישראל. לחלופין, מוצע להדגיש כי ניתן לבצע פעולות זדוניות גם באנגלית רהוטה, ולהתמקד במדיניות הכושלת שהביאה לכישלון הקולוסאלי של ישראל.
