פרס חבר השופטים שניתן בוונציה לסרט NAZA היה תסריט ידוע מראש.
הפרס שניתן לסרט "NAZA" בפסטיבל ונציה, נטען במאמר, הוא תוצאה של תסריט ידוע מראש, המבוסס על האשמות חוזרות ונשנות נגד ישראל מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". המאמר מפרט שורה של אירועים והחלטות משפטיות ומוסדיות שהתרחשו בין השנים 2024 ל-2025, אשר לטענת הכותבת, מבססים את התפיסה הבינלאומית נגד ישראל.
בין האירועים המוזכרים: החלטת בית הדין הפלילי בהאג להעמיד לדין את ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט באשמת פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, דחיית טענותיו של אהרן ברק, ופרסום דוחות של ארגוני זכויות אדם כמו "בצלם" ו-Human Rights Watch המאשימים את ישראל ב"חיסול הקיום הלאומי הפלסטיני" ובפשעי מלחמה ורצח עם.
המאמר מציין גם אמירות של סנאטורים אמריקאים, כמו ברני סנדרס, שהגדיר את פעולות ישראל כפשע מלחמה. בנוסף, מוזכרים דוחות של ארגונים כמו "רופאים לזכויות אדם" וקביעות של האיגוד הבינלאומי לחוקרי ג'נוסייד ומועצת זכויות האדם של האו"ם, שקבעו כי ישראל מבצעת רצח עם בעזה.
הכותבת מבקרת את התנהלותה של ישראל, שלטענתה, מנהלת מלחמה ללא יחסי ציבור ומונעת מעיתונאים זרים לסקר את המתרחש בשטח. היא טוענת כי במקום להקים ועדת חקירה ממלכתית, הממשלה מתמקדת ביוצרי הסרט "NAZA", ובכך ממשיכה ב"איוולת האופיינית". המאמר מסתיים בקריאה לחקירת האמת, שכן ללאה, "דם, אש ותימרות עשן שימשיכו להשחיר את מציאות חיינו כאן".
