בואו נדבר על שימור, מה חשוב לשמר ומה פחות
המאמר דן בסוגיית שימור המורשת בישראל, תוך הדגשת הפער בין שימור מבנים בעלי ערך ארכיטקטוני לבין שימור אתרים בעלי חשיבות היסטורית וסיפורית. הכותב מביא כדוגמה את "בית נאצר" בקיבוץ גת, מבנה רעוע אך בעל חשיבות היסטורית כזירה לשיחות בין ישראל למצרים, שזכה לשימור בזכות סיפורו. לעומת זאת, הוא מצביע על גורלם של אתרים כמו מעברת בית ליד ("שבות עם"), שבהם התגוררו עשרות אלפי עולים, אך מבניהם המקוריים, שהיו בריטיים, אינם נגישים או שאינם ראויים לשימור ארכיטקטוני, מה שמוביל למחיקת סיפורם ההיסטורי.
הכותב מעלה שאלה נוקבת לגבי הקריטריונים לשימור, ומציין כי בעוד המושבה הגרמנית בירושלים משומרת בשל ערכה ההיסטורי והארכיטקטוני, ישנם היבטים פחות נעימים בהיסטוריה שלה. הוא מבקר את הגישה העירונית בירושלים, המחלקת את העיר ל"היסטורית" ו"פוסט היסטורית" על פי תאריך הבנייה, ומתעלמת מחשיבותם של מבנים ומרקמים שנבנו לאחר מלחמת העצמאות, כמו הקטמונים ושיכוני תלפיות, שגם להם סיפורים חשובים של פליטי שואה, עולים מארצות ערב ועוד.
בנוסף לשימור מבנים, המאמר מתייחס גם לשימור קהילות. הכותב מציין לחיוב את פעילות עיריית ירושלים בשימור מסגרות קהילתיות, במיוחד בקרב עולים חדשים ובמגזר החרדי, ומעלה תמיהה מדוע אין לשמר גם רקמות חברתיות דומות בשאר חלקי העיר. הוא מסכם כי כל עשור בישראל עשיר בהיסטוריה, וכי יש חשיבות עליונה לשימור סיפורם של העולים והמפעל הציוני, גם אם הדבר כרוך בשימור מבנים פחות אסתטיים, בניגוד למגמה של מחיקת אתרים מרכזיים במרכז הארץ.
