האם ניתן לבנות ממ"ד בדירה גם ללא הסכמת רוב השכנים?
המפקח על המקרקעין בפתח תקווה, מאיר פורת, דחה תביעה של בעלי שתי דירות בקומה השלישית בבניין, שביקשו לבנות ממ"ד בדירתם למרות התנגדותם של בעלי שלוש דירות אחרות בבניין. על פי חוק המקרקעין, נדרש רוב של 60% מהדירות (כלומר, שלוש מתוך חמש) כדי לאשר הרחבת דירה לצורך בניית ממ"ד. במקרה זה, הרוב הדרוש לא הושג, שכן שלושה מתוך חמשת בעלי הדירות התנגדו לבנייה.
בעלי הדירות שביקשו לבנות את הממ"ד טענו כי התנגדות השכנים אינה כנה ונובעת מחוסר תום לב, וכי יש לאפשר להם לבנות את המרחב המוגן נוכח איומי הטילים. מנגד, השכנים המתנגדים טענו כי התובעים אינם מתגוררים בדירה אלא עוסקים בשיפוצים, וכי הסיבה להתנגדותם היא כלכלית לקראת מכירת הדירה. הם גם ציינו כי רכשו את דירותיהם בידיעה שדיירי הבניין קשישים ומתנגדים לבנייה.
המפקח פורת קבע כי המחוקק קבע דרישות רוב מתוך איזון אינטרסים מורכב, ואין לבית המשפט סמכות לרוקן דרישה זו מתוכנה באמצעות פרשנות מרחיבה של עקרון תום הלב. הוא פסק כי ההתנגדות סבירה ועניינית, וכי בניית הממ"ד עלולה לפגוע בדיירים הקשישים והחולים, שכן עקירתם מסביבתם המוכרת עלולה להוות טלטלה פיזית ונפשית. טעם נוסף להתנגדות היה פגיעה בחלונות הדירות של המתנגדים. המפקח הוסיף כי בני הזוג שביקשו לבנות את הממ"ד רכשו את הדירות לאחרונה, כשהייתה ידועה להם זהות הדיירים המבוגרים.
לבסוף, נקבע כי למרות האינטרס הציבורי והאישי בהקמת ממ"ד נוכח המציאות הביטחונית, קיים אינטרס כבד משקל של דרישת הסכמת הרוב הקנייני בחוק. התובעים חויבו לשלם 4,000 שקלים לנתבעים. משמעות הפסיקה היא שרק במקרים קיצוניים של התנגדות קנטרנית ונטולת בסיס ענייני, המפקח יאשר בניית ממ"ד בניגוד לרוב הקבוע בחוק.
