ניתוק תושבות: למה פקיד השומה וביטוח לאומי מגיעים לשתי תשובות שונות

בשנת 2025, כ-69.5 אלף תושבים עזבו את ישראל, בעוד כ-18.8 אלף חזרו, מה שיוצר מאזן הגירה שלילי של כ-52 אלף איש. רבים מהעוזבים מגלים לאחר מעברם כי למרות שתיקם מול פקיד השומה נסגר, דרישות תשלום מביטוח לאומי ממשיכות להגיע. זאת בשל קיומן של שתי קביעות תושבות נפרדות, המתנהלות בהליכים ובמועדים שונים, הן ברשות המסים והן בביטוח לאומי.

פקיד השומה קובע תושבות לפי "מרכז חיים" (משפחה, עבודה, כסף, חברים) ובנוסף לפי חזקות של מספר ימי שהייה בישראל (183 יום בשנה, או 425 ימים בשלוש שנים כולל 30 יום בשנה). חזקות אלו ניתנות לסתירה באמצעות הוכחת שינוי מרכז חיים. מי שטוען לתושבות חוץ נדרש להגיש דוח שנתי עם הצהרת תושבות (טופס 1348), המפרטת את נסיבותיו, והרשות מצליבה זאת עם נתוני ביקורת גבולות.

ביטוח לאומי מנהל הליך עצמאי, הבוחן את התושבות בשני היבטים: אובייקטיבי (מגורים, פעילות כלכלית) וסובייקטיבי (תפיסת המבוטח את מקומו). הבדיקה מתבצעת באמצעות שאלונים ייעודיים (627 לשוהה בחו"ל, 628 לחוזר). עד לקביעת ניתוק תושבות רשמית, החיוב החודשי ממשיך להצטבר, ואי תשלום עלול לגרור דרישת חוב עם ריבית והצמדה.

המצב הנוכחי יוצר מצב שבו אדם יכול להיחשב תושב חוץ בעיני פקיד השומה ולהישאר תושב בביטוח לאומי, או להיפך. תלות בקביעה של גוף אחד לצורך סגירת התיק בשני עלולה להתגלות כבעייתית עם קבלת דרישת תשלום או שלילת זכויות. אמנות מס בין-לאומיות מוסיפות שכבה נוספת, כאשר הן מכריעות במקרים של תושבות כפולה במדינות שונות, בהתאם לקריטריונים כמו בית קבע ומרכז אינטרסים.

מוצע חוק חדש משנת 2025 מבקש להחליף את חזקות הימים הניתנות לסתירה בחזקות חלוטות, שיקבעו באופן חד משמעי את מעמד התושבות. לפי ההצעה, שהייה של 75 ימים בישראל בשנה (או 183 ימים משוקללים בשלוש שנים) תגדיר תושבות, ללא אפשרות סתירה. עם זאת, התזכיר טרם הפך להצעת חוק, והכללים הנוכחיים, הניתנים לפרשנות, עדיין בתוקף.