פנסיה וקרן השתלמות בחופשת לידה: מי מפקיד בכל שלב, ומה נעצר אחרי הגמלה
עובדות רבות מופתעות לגלות ניכוי בתלוש השכר האחרון לפני יציאתן לחופשת לידה, כאשר המעסיק גובה מראש את חלקה של העובדת בהפקדה הפנסיונית עבור החודשיים הראשונים של התקופה. תקנות עבודת נשים משנת 2008 קובעות כי המעסיק ימשיך להפקיד לקופת גמל, קרן פנסיה או ביטוח מנהלים, בשיעורים ועל פי שכר זהה כאילו העובדת המשיכה לעבוד, וזאת כל עוד שולמו דמי לידה. הדבר נכון גם לגבי קרן השתלמות, שגם היא נכללת בהסדר, והצבירה בה ממשיכה לגדול.
החוק דורש ותק של שישה חודשי העסקה לפחות אצל אותו מעסיק לפני תחילת ההיריון, ושהעבודה תימשך לאורך ההיריון. בפועל, מדובר בוותק של כ-15 חודשים אחורה מיום הלידה. עובדת שהחליפה מקום עבודה בחודשים שקדמו להיריון עלולה למצוא עצמה מחוץ להסדר. עבור החודשיים הראשונים של חופשת הלידה, המעסיק מנכה את חלק העובדת מהמשכורת האחרונה לפני היציאה. מהחודש השלישי ואילך, המעסיק מעביר את חלקה כמקדמה על חשבון השכר ומקזז אותה עם החזרה לעבודה.
בשבועות 16 עד 26, לאחר תום תקופת דמי הלידה, המעסיק רשאי להמשיך ולהפקיד אך אינו חייב. העובדת רשאית להפקיד בעצמה כדי לשמור על רצף הזכויות והכיסוי הביטוחי. עצירת ההפקדה המלאה בתקופה זו, מעבר לתקופת דמי הלידה, עלולה למחוק אלפי שקלים מהצבירה. זוגות המחלקים את חופשת הלידה ביניהם יכולים להחיל את סעיף 7א גם על בן הזוג, אם הוא מקבל דמי לידה.
עובדת שהוותק שלה קצר מהנדרש, או שהחלה לעבוד במקום חדש במהלך ההיריון, נשענת על רצון המעסיק. במקרים אלו, ניתן להפקיד ישירות לקופה כעמיתה עצמאית. חשוב לבדוק מול מחלקת השכר עוד לפני היציאה לחופשה כדי למנוע הפתעות בתלוש הראשון לאחר החזרה, שבו מקזזים מקדמה שנצברה. לאחר החזרה לעבודה, מגיעות לעובדת שעת היעדרות יומית ללא ניכוי משכר למשך ארבעה חודשים, וכן איסור פיטורים או פגיעה בהיקף המשרה למשך 60 יום.
