חמש הסליחות של הספורט הישראלי | תוכן גולשים
מאמר דעה המפרט חמישה מקרים מרכזיים בספורט הישראלי בשנה החולפת, בהם נדרשת "סליחה" מהגורמים האחראים כלפי ספורטאים, אוהדים או הענף בכללותו. המקרה הראשון נוגע לפציעתו הקשה של כדורסלן הנוער איתי שניידרמן, שנפגע מקיר בטון חשוף באולם. נדרשת סליחה מהגורמים שאפשרו קיום משחק באולם לא תקין, שהיווה סכנת נפשות, ורק לאחר הפציעה החלו לפעול בנושא בטיחות אולמות.
בהמשך, המאמר דורש סליחה ממשטרת מחוז תל אביב כלפי אוהדי הספורט, בטענה ליחס מחפיר, הפעלת כוח מופרז וענישה קולקטיבית במקום בידוד של גורמי אלימות ספורדיים. כמו כן, נדרשת סליחה מרשויות השלטון ומערכת החינוך על אוזלת היד מול האלימות הגואה במגרשים, והיעדר תוכנית חינוכית שתטמיע תרבות ספורט ותתמודד עם התופעה מהשורש.
בנוסף, נטען כי איגודי הספורט ומשרד התרבות והספורט צריכים לבקש סליחה על בירוקרטיה מסורבלת ומינויים פוליטיים במקום קידום מקצועי, זאת בניגוד להצלחות בענפים אולימפיים. לבסוף, קברניטי כדורסל הנשים נדרשים לבקש סליחה על יצירת "בועה תקציבית" מלאכותית, המנצלת את הספורטאיות ככלי פוליטי במקום בניית תשתית יציבה לטווח ארוך.
המאמר מסכם כי הכרה בטעות ובקשת סליחה אינן חולשה אלא מנהיגות, וכי ספורטאי או מנהל שמסוגל להודות בטעותו הוא המנהיג האמיתי. הכותב מאחל גמר חתימה טובה לכל העוסקים במלאכה.
