חוקר שחזר את מפת העיר העתיקה בלוד: "הם רצו למחוק את ההיסטוריה והזהות הפלסטינית"
החוקר ד"ר תופיק דעאדלה, יליד העיר לוד, חשף במחקר מקיף את מפת העיר העתיקה בלוד, שרובה נהרסה לאחר גירוש תושביה ב-1948. דעאדלה, המתמחה בארכיאולוגיה והיסטוריה, הצליח לשחזר את מיקומם של שלושה רבעים מרכזיים בעיר העתיקה, ששימשו כליבה ההיסטורית של העיר, על בסיס מסמכים היסטוריים, עדויות וארכיון בית המשפט השרעי בלוד. לדבריו, מדיניות הריסת הערים ההיסטוריות הפלסטיניות, ובראשן לוד, טבריה ויפו, הייתה חלק מניסיון למחוק את הזהות, הזיכרון והנרטיב הפלסטיני.
דעאדלה מתאר כיצד ב-12 ביולי 1948, הורה דוד בן גוריון על גירושם של כ-70 אלף מתושבי לוד והסביבה, כולל העיר רמלה. למחרת, חיילים ישראלים אילצו את התושבים לעזוב את בתיהם תוך חצי שעה, כשהם הולכים ברגל תחת השמש הקופחת, תחת מעקב מטוס קרב. מאות נספו בדרך, ביניהם אחיו של האמן איסמעיל שמואט, שתיאר את האירוע בציורו המפורסם "צמא". מתוך 25-30 אלף תושבים בלוד לפני הגירוש, שכללו גם פליטים מיפו, שרדו רק מאות בודדות. העיר העתיקה נהרסה כמעט לחלוטין בשנים שלאחר מכן.
החוקר מסביר כי הריסת הערים ההיסטוריות לא הייתה ייחודית ללוד, אלא נכללה במדיניות רחבה יותר שפגעה בערים פלסטיניות רבות. הוא מציין כי גם בטבריה, למשל, נהרסה העיר העתיקה כמעט לחלוטין. דעאדלה מדגיש כי תהליך ההריסה לא היה אחיד מבחינת תזמון ושיטות, אך המטרה הייתה זהה: מחיקת ההיסטוריה והמורשת הפלסטינית. הוא מתאר כיצד יהודים ממזרח צפון אפריקה התיישבו בחלק מהבתים הנטושים בלוד, אך הרשויות החלו להוציאם משם והרסו את בתיהם, מה שהוביל ליצירת מתח מסוים.
דעאדלה מתייחס גם למאבק בשימור הזיכרון ההיסטורי, ומציין את הקושי להסתמך על מקורות היסטוריים כאשר הארכיונים נלקחו או הושמדו. הוא מדגיש את חשיבותה של העדות השפעתית, אך גם את הקושי להסתמך עליה בלבד, שכן היסטוריונים ישראלים מטילים ספק בעדויות אלו. הוא מוסיף כי חסרות בישראל מוסדות מחקר ומרכזי אקדמיה שיכולים לתמוך בחוקרים פלסטינים, מה שמקשה על שימור ההיסטוריה והזהות.
במסגרת מחקרו, דעאדלה הצליח לשחזר את מיקומם של שלושה רבעים: "חארת אל-חמאם" (רחוב המרחץ), "חארת אל-ח'אן" (הפונדק) ורובע נוסף שנבנה סביב קבר של קדושים. הוא השתמש ברישומי בית המשפט השרעי, ששרדו בדרך נס, וכן במסמכים נוספים שנמצאו בבתי משפט ביפו. הוא מציין כי המחקר התמקד בעיקר בשכונות של עשירים, שכן אלו השאירו אחריהם תיעוד רב יותר, אך הוא שואף להמשיך ולחקור את סיפורם של השכבות המודרות בהיסטוריה הפלסטינית.
