בן גביר מבקש לפסול רשימה ערבית, וגורמים ערבים "מסייעים" לו

שר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיש בקשה לפסילת הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ) ויו"ר מפלגתו, מנסור עבאס. ד"ר כאמל ריאן, ראש מרכז אמון, מציין כי הסכנה אינה רק בבקשה עצמה, אלא בסביבה הפוליטית והציבורית בישראל, שבה מתבצעת הכשרה ארוכת טווח לרעיון של הדרה. לדבריו, פסילה כזו עלולה להפוך מדרישה של ועדת בחירות לדרישה ציבורית, שמוצאת הד תקשורתי גם בחלקים מהציבור הערבי.

ריאן מדגיש כי אין לראות בבקשה זו "עוד כבקשה לפסילה", שכן המפה הפוליטית בישראל השתנתה, והבקשה מגיעה בתזמון בחירות רגיש. בעבר, ניתן היה להסתמך על בית המשפט העליון שישיב את המצב לקדמותו, אך כיום אין להסתמך על כך. הסכנה העיקרית, לטענתו, אינה התוצאה המשפטית של הבקשה, אלא הנורמליזציה של רעיון הפסילה והפיכתו לכלי לגיטימי במאבק פוליטי.

הוא מעלה את השאלה המטרידה: מה קורה כאשר בן גביר מבקש לפסול מלמעלה, בעוד שגורמים ערבים פועלים מלמטה, ללא הרף, לשלילת הלגיטימציה הפוליטית של רע"מ, התנועה האסלאמית ומנסור עבאס? ריאן מבחין בין ביקורת לגיטימית לבין הסתה, השמצה, והפצת שקרים. כאשר מחלוקת פוליטית הופכת למערכה מתמשכת להצגת הרשימה כסכנה לחברה הערבית, והטענות הלא מבוססות הופכות ל"עובדות", אזי מדובר בתהליך של "פסילה עממית" המקדים את הפסילה הרשמית.

הפרדוקס הקשה, לפי ריאן, הוא שבזמן שבן גביר מבקש לפסול את רע"מ מהבחירות באופן רשמי, גורמים ערבים פועלים להשגת תוצאה דומה בשיח הציבורי, לשכנע את הבוחר שהרשימה אינה ראויה לקולו, ושמנהיגיה אינם ראויים לאמון. בעוד שבן גביר שואף לחסום את דרכה של רע"מ לקלפי באמצעות המוסדות הרשמיים, גורמים ערבים שואפים לחסום אותה באמצעות הציבור. הסכנה האמיתית, לטענתו, היא לא רק מה שפועל היריב, אלא גם מה שמאפשרים לו לפעול ולהיאמר דרכנו.

השאלה המרכזית שיש לשאול היא האם אנו רוצים להביס את הניסיון של רע"מ מבחינה פוליטית, או לבטל את זכותה הקיום הפוליטי. מי שרוצה להביס את רע"מ, שיציג פרויקט טוב יותר. מי שרוצה להפיל את עבאס, שיציע מנהיגות משכנעת יותר. אך כאשר הפוליטיקה הופכת למכונת השמצה יומית, הדבר מחליש את כל הזירה הפוליטית הערבית. יתרה מכך, מה שנאמר היום במרחב הערבי עלול למצוא את דרכו למסמכים רשמיים המשמשים להצדקת פסילה. כל שמועה שהופכת ל"מידע", כל קטע מקוטע שהופך ל"ראיה", וכל האשמה חוזרת שהופכת ל"עדות", עלולים לשמש את אלו הרוצים לפסול את הרשימה או מועמדיה. לכן, יש להבחין בין תחרות לבין פסילה, בין ביקורת להשמצה, ובין הפלת מפלגה לבין שלילת זכות הבוחרים לבחור בה.

המאמר מסתיים בקריאה להבחין בין תחרות פוליטית לבין פסילה, ובין ביקורת לבין השמצה. אם רע"מ גרועה, הציבור יביע את דעתו בקלפי. אם עבאס טעה, הבוחרים יענישו אותו פוליטית. אם התנועה האסלאמית טעתה, יציגו מתנגדיה אלטרנטיבה. אך כאשר בן גביר מבקש לפסול, ומוצא בשיח הערבי הד חוזר, יש לעצור. בן גביר מבקש פסילה פוליטית ממעמד שלטוני, בעוד שהפסילה העממית אינה דורשת שר, אלא הפיכת ההשמצה להרגל, וההסתה לשיח. הסכנה האמיתית היא לא רק רע"מ, אלא זכותו של הבוחר הערבי לבחור, גם אם בחירתו אינה מוצאת חן בעיני יריביו. בן גביר עשוי לפנות לוועדת הבחירות, אך אין לאפשר לו לפתוח דלת מבפנים, דרך שיח של "כפירה", "ניכור" ו"בגידה", המשרת רק אותו ואת שותפיו הפוליטיים.