למה יום הכיפורים מוחק את העבר? הרב שניאור אשכנזי בשיעור מיוחד ליום הכיפורים

לקראת יום הכיפורים, הרב שניאור אשכנזי בשיעור מיוחד המבקש להסביר את כוחו של היום הקדוש לשנות את העבר, להביא מחילה, סליחה וכפרה. לדבריו, יום הכיפורים אינו רק יום של בקשת סליחה, אלא מפגש מחודש של האדם עם זהותו האמיתית.

הרב אשכנזי מסביר את שלושת מושגי הכפרה, מחילה, סליחה וכפרה, באמצעות משל עולם החובות, ומדגיש כי יום הכיפורים נוגע בכל הרבדים: בעונש, בחטא עצמו וברושם שהוא מותיר. הוא מתייחס לספר יונה, המקריא בשעות האחרונות של היום, כאל המחשה לקושי להבין כיצד תשובה יכולה לפתוח אפשרות חדשה לאחר חטא, ומצביע על אהבת הבורא ליציריו כבסיס לתשובה.

ההסבר החסידי המוצג בשיעור רואה בכפרה לא רק מחווה של אהבה, אלא גילוי של אמת עמוקה יותר על האדם. החטא, לפי גישה זו, אינו בהכרח הביטוי העמוק ביותר של רצונו של אדם, אלא לעיתים נובע מחולשה, הרגל או "רוח שטות". יום הכיפורים מאפשר לאדם להתרומם מעל מעשיו ולשאול מה הוא באמת רוצה להיות. הרב אשכנזי מדגים זאת מניסיונו האישי, כאשר רבו לימד אותו שהרצון הפנימי קיים גם כשהוא אומר שאין לו רצון לעשות דבר מה.

הביטוי "עיצומו של יום מכפר" מוסבר כפגישה בין עצמותו של הקב"ה לעצמותו של האדם, במקום שבו נחשפת נקודה פנימית שלא נפגעה מהחטא. הקשר הבסיסי בין יהודי לקב"ה עמוק יותר מכישלונות השנה. הרב משתמש במשל יחסי הורים-ילדים ובסיפור דוד ואבשלום כדי להמחיש כיצד הקשר העמוק נותר קיים גם לאחר קרע גדול.

מטרת היום, מדגיש הרב, אינה לחזור להרגלים הקודמים, אלא להשתמש בגילוי הזה כדי להשפיע על השנה הבאה. יום הכיפורים הוא הזדמנות לבחון מחדש לא רק מה נעשה, אלא לאן הולכים. הרב קורא להשתמש ביום זה לסדר מחדש סדרי עדיפויות, לשאול כמה מהחיים מוקדשים למה שחשוב באמת וכמה מתבזבזים. יום הכיפורים הוא יום של מחילה ושל זהות, המאפשר לחזור לנקודת ההתחלה, להיזכר שהטעויות אינן מגדירות את האדם, ולקבל החלטות חדשות להמשך, מתוך נאמנות למה שהוא באמת מבקש להיות.