"עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה"
הרמב"ם, בחיבורו "משנה תורה", מציג את עקרונות היסוד של האמונה והמעשה היהודי. הוא מדגיש כי האל הוא בורא העולם ומקור כל הנמצאים. עקרון מרכזי נוסף, אותו הוא מכנה "עמוד התורה והמצוה", הוא הבחירה החופשית של האדם. הרמב"ם דוחה בתוקף את התפיסה הדטרמיניסטית, לפיה גורל האדם נקבע מראש, ומדגיש כי לכל אדם נתונה הרשות לבחור בין דרך טובה לדרך רעה, ולהיות צדיק או רשע, חכם או סכל.
הרמב"ם מתמודד עם השאלה כיצד הבנתו של האל את מעשי האדם מתיישבת עם הבחירה החופשית. הוא משיב כי ידיעת האל אינה גזירה, אלא ידיעה של מה שעתיד להתרחש, וכי אין ביכולת האדם להבין את דרכי ידיעת האל. הראב"ד, לעומתו, מבקר את הרמב"ם על שהותיר את הקושי ללא פתרון מלא, אך מודה כי אם הבחירה נתונה בידי האדם, ידיעת האל אינה גזירה.
הרמב"ם מתייחס גם לסוגיית "הכבדת לב פרעה", פסוקים הנראים כסותרים את עקרון הבחירה החופשית. הוא מסביר כי התשובה היא חסד אלוהי, שאינו ניתן למי שאינם ראויים לו, כמו עבריינים סדרתיים או מבצעי פשעים חמורים. במקרים קיצוניים, אדם יכול לחטוא עד כדי כך שיימנע ממנו חסד התשובה, אך דוד המלך בספר תהילים מבקש שלא יימנע ממנו לחזור בתשובה.
המאמר מסתיים באזכור הלכות הקשורות ליום הכיפורים, ובהדגשת חומרת הלשון הרע הנאמר דרך צחוק וקלות ראש. הוא מצטט את הרמב"ם לגבי האפשרות שאדם יחטא חטאים גדולים עד שיימנע ממנו חסד התשובה, אך מדגיש כי מי שזוכה לתשובה מתקרב לשכינה.
