איך סולחים באמת? / חנוך דאום

לקראת יום הכיפורים, מבקש חנוך דאום להאיר את פניהם של "אנשי השנה" שלו, אנשים פרטיים שפועלים בסתר למען הזולת. הוא מביא דוגמאות עדכניות מהשבועות האחרונים, בהן סיוע למילואימניק פצוע שאיבד את יכולתו לרכוב על אופנוע שטח, ארגון טיול עבור אלמנת "חרבות ברזל" שחששה לטוס עם ילדיה, וסיוע בשיקום תעסוקתי ללוחם פצוע. דאום מדגיש כי אנשים אלו, שפונים אליו או שהוא נתקל בהם, הם אלו שמזכירים לו את הטוב בעם ישראל.

בהמשך, דאום מתעמק במשמעות הסליחה והכפרה לקראת יום הכיפורים, תוך שהוא מסתמך על מקורות חז"ל. הוא מביא את האמרה "כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו", ומסביר כי מי שמוחל לאחרים זוכה למחילה בעצמו. סיפור הגמרא על רב הונא, שחלה ונאמר עליו כי מכיוון שאינו מקפיד על פוגעיו, גם דינו בעולם העליון יקל. דאום קושר זאת לשאלה האם אנו נוהגים כך כלפי אחרים.

סיפור נוסף ממסכת תענית מתאר כיצד רבי עקיבא נענה בתפילתו לגשם, בעוד רבי אליעזר לא נענה. בת קול מסבירה כי הסיבה היא שרבי עקיבא "מעביר על מידותיו". דאום מפרש זאת כלימוד שחשוב יותר "לא להיות צודקים עד הסוף" מאשר להיות צודקים. הוא מקשר זאת למערכת הבחירות הנוכחית, בה "מסבירים עד כמה מסוכן הוא האחר", ומדגיש כי לאחר הבחירות נצטרך לבקש סליחה ולתת צ'אנס למי שצריך לבקש סליחה מאיתנו.

המשפט המרכזי, לטענת דאום, הוא מהמשנה: "עבירות שבין אדם למקום - יום הכיפורים מכפר; עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו". הוא רואה בכך רעיון "חתרני" על גבולות הדת, המדגיש כי גם אלוהים לא יסדר סכסוכים בין אדם לחברו ללא פיוס ישיר. דאום מצטט את ריש לקיש באומרו ש"גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות", ומסביר שתשובה מאהבה אינה מחיקת היסטוריה אלא מתן משמעות חדשה לביוגרפיה, ולעיתים הטעות עצמה הופכת את האדם לטוב יותר.

לבסוף, דאום מביא את דוגמתו של רבי זירא, שהיה מסתובב באזור מגוריו של מי שפגע בו כדי להקל עליו לבקש מחילה. הוא קורא לציבור לגלות "גדלות נפש מהסוג הזה" לאחר הבחירות, ולא להקפיד זה על זה, אלא לבקש סליחה ולתת צ'אנס אמיתי לסליחה.