"תיעוד הקרבות של הלוחמות זו באמת השליחות שלי"
העיתונאית טל שניידר משיקה ספר חדש, "מלחמה משלהן", המגולל את סיפורי הגבורה של נשים שלחמו ב-7 באוקטובר ואת ההיסטוריה של מאבקן להשתלב בתפקידי לוחמה בצה"ל. שניידר תיארה את כתיבת הספר כשליחות אישית, מתוך הבנה כי ללא תיעוד, סיפורי הקרבות והשינוי ההיסטורי עלולים להיעלם.
הספר מתמקד בשני צירים מרכזיים: הראשון הוא תיאור מפורט של הקרבות והגבורה של נשים כמו סא"ל אור בן יהודה, אלינה פרבוסודובה ז"ל, סגן אור מוזס ז"ל, סגן אדר בן סימון ז"ל, שוטרות כמו רפ"ק שפרה בוכריס ורפ"ק מאלי שושנה, ותצפיתניות וחיילות במוצבים שונים. שניידר מדגישה את עוצמת הגבורה הנשית שפרצה במלחמה זו בעוצמה חסרת תקדים.
הציר השני בספר עוסק במאבק ארוך השנים לשילוב נשים בתפקידים קרביים בצה"ל, החל מהחלטות פשרניות של בן גוריון ועד לעתירות לבג"ץ. שניידר מצביעה על כך שטיעוני הנגד לשילוב נשים משתנים ומתאימים את עצמם לרוח התקופה, החל מהחשש מפגיעה בכוח הלחימה ועד לטענות על הרחקת גברים חרדים. היא טוענת כי למרות ההתנגדויות, צה"ל מתקדם באיטיות לכיוון שילוב נשים, בעיקר בשל צורך מבצעי גובר בכוח אדם.
שניידר, שרצתה להיות לוחמת בעצמה בשנות ה-90 אך לא יכלה, רואה בשילוב הנשים גם יתרון חברתי, שכן קשרים מהשירות הצבאי מהווים בסיס להצלחה עתידית בחברה. היא מציינת כי למרות ההתקדמות, עדיין קיימים חסמים, כמו ההתייחסות לנשים בחיל השריון כ"טנקיסטיות" בלבד, והיא מביעה דאגה מהמגמה המתחזקת של הפרדה מגדרית בצה"ל, שלטענתה עלולה להזיק בסיטואציות מבצעיות.
למרות האתגרים, שניידר אופטימית לגבי עתיד השילוב, ומציינת כי צעירות רבות, כולל דתיות, מציפות את צה"ל ורוצות להתנדב לתפקידי לחימה. היא צופה שנשים יהיו חלק מחיל השריון בעשור הקרוב, ומדגישה כי במציאות הלחימה, כמו ב-7 באוקטובר ובפעילות בעזה, ההפרדה המגדרית מתבטלת אל מול הצורך המבצעי.
