למרות 'נדר הצייתנות והעוני': בית הדין הארצי הכיר בחבר 'עדי יהוה' כעובד המסדר
בית הדין הארצי לעבודה קבע השבוע כי חבר במסדר הדתי 'עדי יהוה', נסים נחום, הועסק על ידי עמותת 'המצפה לישראל' והגוף הבינלאומי של עדי יהוה בין השנים 2005 ועד 2021, למרות שהתחייב בנדר צייתנות ועוני והשירות ניתן במסגרת אמונתו הדתית. פסק הדין, שניתן ברוב דעות, מחדד את השאלה מתי פעילות במסגרת דתית הופכת ליחסי עבודה.
נחום, בן 43, הצטרף לקהילה כנער והחל לפעול במסגרתה באופן רשמי בתחילת שנות ה-2000. בשנת 2002 הצטרף ל'מסדר העולמי של עדי יהוה המשרתים בשירות מורחב מיוחד', במסגרתו חתם על נדר צייתנות ועוני והתחייב להקדיש את זמנו לתפקיד שיקבל. בשנת 2006 החל לעבוד במרכז הקהילה בבית אל, תחילה כמתורגמן ולאחר מכן ניהל את צוות ההוצאה לאור, שימש כבמאי קול, עורך ובודק תוכן. העבודה התבצעה במשרדי הקהילה, חמישה ימים בשבוע, שמונה שעות ביום, ולעיתים נדרש לעבוד גם בלילות וסופי שבוע. היעדרות מהתפקיד חייבה אישור מראש.
במהלך תקופת פעילותו קיבל נחום תשלומים צנועים, מגורים, מזון, טיפול רפואי ודמי כיס, שדווחו לרשויות כ'שכר מתנדב'. בשנת 2021 עזב את הקהילה והגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, בה דרש להכיר בו כעובד ולקבל שכר וזכויות סוציאליות בסך כ-764 אלף שקלים. בית הדין האזורי דחה את התביעה, בקובעו כי הפעילות נבעה מחברותו בקהילה ולא ממטרה כלכלית, והשווה את הקהילה לאגודה שיתופית.
בערעור לבית הדין הארצי, טען נחום כי בתקופת עבודתו בבית אל היחסים נשאו מאפיינים ברורים של יחסי עבודה. שופטי בית הדין הארצי נחלקו בדעתם. השופט אילן איטח והשופט עמיצור איתם סברו שיש לדחות את הערעור, בעוד השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, יחד עם שני נציגי ציבור, קבעה כי בין נחום לעמותות התקיימו יחסי עובד-מעסיק החל מ-2005 ועד 2021. דעת הרוב הדגישה כי עצם העובדה שהעבודה נעשתה במסגרת דתית אינה שוללת את האפשרות שמדובר ביחסי עבודה, וכי אין לתת משקל מכריע להצהרותיו של נחום כי אינו עובד, שכן זכויות עובדים הן קוגנטיות.
בסופו של דבר, בית הדין הארצי ביטל את פסק דינו של בית הדין האזורי והחזיר את ההליך לדיון מחודש בבית הדין האזורי בנוגע לרכיבי התביעה לגופם.
