העבירה לבת חצי דירה, תבעה להחזיר - ותשלם 35 אלף
בית המשפט לענייני משפחה באשדוד דחה תביעה של אישה אלמנה, אם לשישה, שביקשה לבטל העברה ללא תמורה של מחצית דירתה לבתה, שבוצעה ביולי 2021. השופטת עפרה גיא חייבה את האם בהוצאות ושכר טרחה בסך 35 אלף שקלים.
הדירה, שנרכשה מחברת 'עמיגור' בכ-200 אלף שקלים לאחר שנים של שכירות ציבורית, חולקה פיזית לשתי דירות. לאחר פטירת הבעל, צו הירושה קבע שהבת תקבל יחידה אחת והשנייה תתחלק בין האם לבת. לאחר סירוב רשם המקרקעין לפצל את הרישום, תוקן הצו בבית הדין הרבני בפברואר 2020, כך ששתי היחידות נרשמו על שם הבת. האם הסכימה אז לרישום, בטענה שהבת מטפלת בה והילדים האחרים אינם עושים זאת.
בתביעתה טענה האם כי הבת ניצלה את תלותה, ניתקה אותה מקשרים חיוניים ואיימה לזרוק אותה לרחוב. לעומתה, טענה הבת כי היא זו שנשאה בהחזרי המשכנתא במשך 20 שנה והדירה הובטחה לה תמורת הטיפול. היא ציינה כי מדובר ב'גם וגם', וכי אביהם הבטיח לה את הדירה על הטיפול המסור.
השופטת גיא קבעה כי המתנה הושלמה ברישום בטאבו בפברואר 2020, ולכן טענות לפי סעיף 5 לחוק המתנה, המאפשר חזרה מהבטחה שטרם בוצעה, אינן רלוונטיות. היא קבעה כי לא הוכחה תלות מקיפה ששללה את רצונה החופשי של האם בעת החתימה. הסכסוך פרץ ב-2022, לאחר שהתברר שהדירה מיועדת לפרויקט פינוי-בינוי, והשופטת לא קיבלה את טענת האחים כי תצהיריהם נכתבו בנפרד.
השופטת הסבירה כי כדי להוכיח פגם ברצון לאחר רישום המתנה, נדרשת ראיה לתלות ממשית ומוגברת, ולא רק קרבה משפחתית. היא ציינה כי שלילת גישה למזון, כפי שקרה במקרים אחרים, יכולה להעיד על תלות פיזית מוחלטת, אך טענות על ניתוק טלפון או לחצן מצוקה לא הוכחו דיים במקרה זה. זכות האם להתגורר בדירה נשמרת לה עד סוף ימיה.
