השכנים נהפכו לידועים בציבור - והאשה תזכה בקצבת שאירים
בית הדין לעבודה קיבל תביעה של אישה שביקשה לקבל קצבת שאירים לאחר מות בן זוגה, למרות שהשניים לא גרו תחת קורת גג אחת. השופטים קבעו כי הזוג, שהכיר בשנת 1997 וניהל קשר רומנטי החל משנת 2005, נחשב לידועים בציבור על אף שכל אחד מהם התגורר בדירה נפרדת ברחוב הרצל בבת ים. קרן הפנסיה 'מבטחים' סירבה לשלם את הקצבה בטענה שהאישה אינה עומדת בתקנון הדורש מגורים משותפים במשך שנתיים רצופות.
לטענת הקרן, הרישום הפורמלי בדירות נפרדות, עדויות של שכנים ובני משפחה, הסכם שכירות של הגבר עם בתו, הסכם הוצאות מפורט ביניהם ומכתב שחרור מבית חולים שבו צוין כי הגבר גר עם בתו, כל אלו הוכיחו כי לא התקיימו חיים משותפים. בנותיו של הגבר אף העידו כי אביהן מעולם לא העביר את חפציו לדירתה של האישה ולהיפך.
עם זאת, בית הדין אימץ גישה גמישה בפרשנות דרישת המגורים המשותפים, כפי שנקבע בפסיקות קודמות, במיוחד במקרים של בני זוג מבוגרים שהגיעו לקשר לאחר גירושים או התאלמנות. המבחן שנקבע כולל מערכת יחסים אינטימית המעידה על קשירת גורל, לצד משק בית משותף. השופטים התרשמו כי קרבת הדירות, המאפשרת מעבר מיידי ביניהן, והעובדה שהגבר בילה את רוב זמנו בדירתה של האישה, כולל ארוחות בוקר בחלוק בית, מחזקים את הטענה לקשר זוגי הדוק. אף ויכוחים קטנים בין השניים, שדווחו על ידי אחת מבנותיו, נתפסו כעדות לקשר זוגי ולא לשכנות.
בית הדין הבהיר כי התקנון אינו דורש שיתוף כלכלי מלא, וכי גם בין זוגות נשואים קיימים הסדרים כלכליים מגוונים. כמו כן, התנהלות האישה בתקופת מחלתו של בן זוגה לא נראתה כסיבה לשלול את הקשר. בסופו של דבר, נקבע כי האישה זכאית לקצבת השאירים, וכל צד יישא בהוצאותיו.
