על עומק הנזק האגבי
הסרט התיעודי "נז"א", שהוקרן בפסטיבל ונציה, מעורר סערה בישראל בשל עיסוקו בהרג הרב שנגרם בעזה על ידי צה"ל ובאחריות החברה הישראלית למצב ברצועה. התגובות הנזעמות, שנעו מדרישות לשלילת אזרחות היוצרים ועד לדיון מיוחד שכינס הרמטכ"ל, משקפות את הקושי הישראלי להתמודד עם התוכן הביקורתי של הסרט, שאינו מתמקד באירועי ה-7 באוקטובר אלא בתוצאות המצטברות של הלחימה.
הסרט, המציג עדויות אנונימיות של חיילים על חוויותיהם, מושווה ליצירה "שיח לוחמים" לאחר מלחמת ששת הימים, אך בניגוד אליה, נטען כי החברה הישראלית כיום אינה מסוגלת עוד לקבל ביקורת עצמית נוקבת. הכותב טוען שהבעיה אינה מתודולוגיית הסרט או עמדות יוצריו, אלא התוכן עצמו, המציג מראה קשה לחברה הישראלית, הכוללת "רצחנות" שהתפתחה באמירות ובאדישות למספר ההרוגים.
הביקורת על הסרט, כולל הטענות לאנונימיות, חד-צדדיות ועיתוי ההפקה, נתפסות כהסטת מבט מהשאלה המרכזית שהסרט מעלה: מה נעשה בעזה ומה חלק החברה הישראלית בכך. נטען כי הדרישה להזכיר תמיד את אירועי ה-7 באוקטובר אינה הכרחית, וכי האנונימיות של המרואיינים מוצדקת לאור הקריאות לזהותם ולנקוט נגדם צעדים.
הכותב מדגיש כי הבעיה אינה הסרט עצמו, אלא מה שישראל הפכה להיות בתהליך ארוך של כיבוש ובפרט מאז ה-7 באוקטובר. הוא קורא להתמודדות עם האשמה הקולקטיבית, גם אם במינונים שונים, ומקווה שהסרט יזכר כרגע שבו ישראלים העזו לדבר על מה שראו ועל חלקם בכך, ויסייע לחברה להתחיל להתמודד עם אחריותה.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
