"חוק הלאום שלל ממני את תחושת השייכות. באיזו זכות ביבי וסמוטריץ' מנסים להפוך אותי לאורח בארץ שלי?"
אמל אסעד, תת-אלוף במילואים, מביע בספרו החדש תחושת ניכור ופגיעה בעקבות חוק הלאום, אותו הוא רואה כגורם שהפך אותו ואת בני העדה הדרוזית ל"אורחים" בישראל. אסעד, ששכל את אחיו ופא במלחמת לבנון השנייה, מתאר את תחושת ההשפלה כאשר חוק הלאום מעניק עדיפות ליהודי אמריקאי על פני אזרח דרוזי ששירת בצה"ל ושילם בחייו. הוא נזכר במקרים אישיים של אפליה, כמו זו שחווה בשנות ה-80 כשנמנע ממנו להיכנס לחדר מחשבים בממר"ם בשל היעדר סיווג ביטחוני, בעוד חייליו היהודים הורשו להיכנס.
אסעד, שהיה בין הראשונים שהתגייסו לצנחנים, מדגיש את תרומתם של הדרוזים לביטחון המדינה, אך טוען שלאחר השחרור מהצבא, הם מרגישים כאזרחים סוג ב'. הוא מבקר את הממשלה על כך שהיא מעדיפה יהודים מארה"ב על פני אזרחים דרוזים נאמנים, ומביע זעם על כך שחוק הלאום, לטענתו, פוגע בדמוקרטיה הישראלית.
בנוסף, אסעד מתאר את פרויקט חייו, "בשביל הבנים הדרוזים", שביל הליכה באורך 220 ק"מ המחבר את הכפרים הדרוזים, כדרך להנצחה חיה של הנופלים. הפרויקט, שהחל במרוץ ענק בשנת 2013, הפך למסורת שמושכת עשרות אלפי משתתפים מדי שנה. הוא גם מביע אמונה בשלום ובהידברות, ומספר על פגישה עם איש עסקים פלסטיני מג'נין, ששינתה את תפיסתו לגבי אפשרות לדו-קיום.
אסעד מתייחס גם למאבק נתניהו ברפורמה המשפטית, ומביע הבנה מסוימת לביקורת על "שיכרון הכוח" של הפרקליטות, אך מדגיש שאינו תומך ברפורמה המוצעת. הוא מבקר בחריפות את ראשי הרשויות הדרוזיות על חוסר האחדות וההישגים המעטים לטובת הקהילה, וקורא לאחדות ולפעולה למען שוויון זכויות מלא לכל אזרחי ישראל, ללא הבדל דת או מוצא.
