הבהלה לזהב השחור: מרוץ החימוש העולמי מחזיר את הפחם לאופנה | מיוחד לסופ"ש
בעקבות משבר האנרגיה העולמי, שהחריף בעקבות המלחמה באוקראינה ושיבושים בשרשראות האספקה, מדינות רבות נאלצות לבחור בין יעדי אקלים לביטחון אנרגטי. כתוצאה מכך, הפחם, שנחשב למזהם ביותר, חווה תחייה מחודשת. הביקוש לפחם זינק, מכרות נפתחו מחדש ותחנות כוח פחמיות ממשיכות לפעול.
חברות כרייה וסחר בינלאומיות, כמו גלנקור, BHP וריו טינטו, לצד חברות אנרגיה בסין ובהודו, נהנות מרווחים תפעוליים גבוהים. למרות לחצים במערב למנוע מימון פרויקטים פחמיים, הביקוש הגובר באסיה ובאירופה יצר שוק חלופי משגשג. חברות אלו מרחיבות את כושר ההפקה תוך שימוש בטכנולוגיות עוקפות רגולציה סביבתית, מה שמחזק את כוחן הכלכלי והפוליטי.
החזרה לפחם משפיעה על מאזן הכוחות העולמי. בעוד המערב מנסה לאזן בין צרכי השעה להתחייבויות אקלים, סין והודו מבססות את צמיחתן על פחם זול. הדבר מעניק למדינות אלו יתרון תחרותי על פני אירופה הסובלת ממחירי אנרגיה גבוהים. בנוסף, התלות בפחם מחזקת את מעמדן של יצואניות מרכזיות כמו אוסטרליה, אינדונזיה, דרום אפריקה ורוסיה.
מגמה זו משקפת עלייה בלאומיות אנרגטית על פני גלובליזציה ירוקה. מדינות רבות, החוששות מסחיטה גאופוליטית ומזעזועי מחירים, חוזרות למקורות אנרגיה זמינים ואמינים. הפחם הפך לסמל לעצמאות אנרגטית, ומגמה זו צפויה להתפשט למדינות נוספות באמריקה הלטינית ואפריקה.
עבור ישראל, המסתמכת על גז טבעי, חזרת הפחם מדגישה את הצורך ביכולות גיבוי פחמיות לשעת חירום. במזרח התיכון, מדינות כמו ירדן ומצרים מושפעות מהתייקרות אנרגיות חלופיות, מה שמחזק את מעמדה של ישראל כספקית גז יציבה. המצב מעלה שאלות לגבי עתיד אמנות האקלים והאם העצמאות האנרגטית תהפוך למדד המרכזי לחוסנן של מדינות.
