מי רשאי לראות את דוח האשראי שלכם, ומה קורה כשמעסיק מבקש לראות אותו

חוק נתוני אשראי אוסר על מעסיקים לדרוש דוחות אשראי ממועמדים לעבודה, ובית המשפט יכול לפסוק פיצויים בגין דרישה כזו ללא הוכחת נזק. הגישה למאגר נתוני האשראי מוגבלת לערוץ אחד: לשכת אשראי מורשית מוסרת נתונים לגוף נותן אשראי לצורך עסקת אשראי בלבד. משכירי דירות, חברות ביטוח ומעסיקים אינם נכללים במעגל זה. השאלה האם משכיר רשאי לדרוש מהשוכר להציג את דוח האשראי החינמי שלו נותרה פתוחה, ללא מקור חוקי או פסיקתי ברור.

נותני אשראי יכולים להסתפק ב'חיווי' - תשובה מצומצמת, חיובית או שלילית, לשאלה האם קיימים נתונים המעידים על אי עמידה בפירעון. החיווי מתקבל גם ללא הסכמת הלקוח, אך החוק מחייב ליידע אותו על כך מראש. קבלת דוח אשראי מלא ודירוג אשראי מותנית בהסכמה מפורשת של הלקוח, המשמשת את הבנק לבחינת היסטוריית הפירעון וקביעת תנאי ההלוואה.

טופס ההסכמה לקבלת דוח אשראי מחויב לכלול פרטים כמו זהות הלקוח, סוג העסקה, מועד פקיעת ההסכמה, והבהרה שההסכמה מאפשרת ניטור שוטף וקבלת דירוג. תוקף ההסכמה נמשך עד סיום עסקת האשראי, או עד מועד מוקדם יותר שהלקוח קבע. במקרה של גניזת עסקה, תוקף ההסכמה מתקצר ל-120 יום בעסקת משכנתא ול-60 יום בעסקאות אחרות.

מערכת נתוני האשראי שונה מבנקאות פתוחה. במאגר נתוני האשראי, מקורות המידע מדווחים לבנק ישראל מכוח חובה חוקית, והנתונים נמסרים דרך לשכה לצורך עסקת אשראי. בבנקאות פתוחה, הלקוח הוא שמעביר מידע גולמי מהבנק לספק שירות מורשה. המכנה המשותף הוא שבירת הבלעדיות של הבנק על המידע.

נותן אשראי שקיבל דוח מחויב להודיע על כך ללקוח מיד ולמסור את פרטי הלשכה. רשימת כל הגופים שביקשו מידע מופיעה בדוח השנתי, המאפשר ללקוח לבדוק מי בדק את פרטיו. החוק מגביל את השימוש בנתונים למטרה שלשמה התבקשו, ואוסר על מי שהמידע הגיע אליו לגלות אותו הלאה.

תיקון לחוק נתוני אשראי שאושר ב-2026 הרחיב את המערכת גם לתאגידים, והוערך כי יביא לחיסכון של כ-1.5 מיליארד שקל בשנה בעלות האשראי לעסקים. התיקון כלל גם שינויים במנגנוני ההסכמה ובשימוש במידע, ותחילתו שישה חודשים מיום פרסומו.