המינוס בין 9.1% ל-18.55%: מה כל בנק גובה על המסגרת, על החריגה ועל הרבעון שבו החשבון בפלוס

קיים פער משמעותי בין הבנקים השונים בגובה הריבית על יתרת חובה בחשבון עובר ושב של משקי בית. בעוד שהריבית הנמוכה ביותר עומדת על 9.1% בשנה, היקרה ביותר מגיעה ל-18.55% ואף ל-19.88% בחישוב מתואם. פער זה מתורגם להבדלים של מאות ואף אלפי שקלים בשנה על מינוס קבוע של 10,000 שקל. הממוצע הארצי לריבית על מינוס עומד על כ-11.9%, כאשר הפער בין הבנק הזול ליקר מגיע מכ-3.83 נקודות אחוז, על פי נתוני הפיקוח על הבנקים.

ריבית המינוס מורכבת מריבית הפריים (העומדת כיום על 4.75%) בתוספת "תוספת סיכון" שהבנק קובע ללקוח. במסגרת מאושרת, תוספת זו נעה לרוב בין 6 ל-8 נקודות אחוז, אך בנק מזרחי טפחות מציג תוספת מרבית של 13.80 נקודות אחוז, המביאה את הריבית התעריפית ל-18.55%.

הורדת ריבית בנק ישראל, שירדה השנה בפעם השלישית ל-3.25%, משפיעה אוטומטית על ריבית המינוס מכיוון שהיא צמודה לפריים. עם זאת, תוספת הסיכון נותרת קבועה אלא אם הלקוח מנהל משא ומתן עם הבנק. ירידה של רבע אחוז בריבית הפריים מביאה לחיסכון של כ-25 שקל בשנה על מינוס של 10,000 שקל.

בנוסף לריבית על המינוס, קיימות עמלות נוספות כמו "עמלת הקצאת אשראי", הנגבית אחת לרבעון על עצם קיום המסגרת, גם אם היא לא נוצלה. עמלה זו משתנה בין הבנקים ותלויה בגובה המסגרת. חריגה מהמסגרת כרוכה בריבית גבוהה אף יותר, שיכולה להגיע לשיעורים המקסימליים המפורסמים בתעריפונים.

המאמר מציין כי הלוואה צרכנית (6.4%-10.3%) זולה יותר ממינוס שנמשך חודשים, בעוד שכרטיס אשראי חוץ-בנקאי (כ-15.6%) יקר יותר. כמו כן, הפער בין ריבית על פיקדון (3%) לריבית על מינוס (12%) יכול להגיע להפסד של כ-1,350 שקל בשנה על סכומים מסוימים. מעבר בנק עם מינוס דורש הסדרת המסגרת מראש בבנק החדש או איפוסה.

הצעות מבנקים מתחרים הן כלי יעיל להורדת תוספת הסיכון, שכן הבנקים מתמחרים לקוחות לפי הסיכוי שיעזבו. אחוז אחד על מסגרת של 20,000 שקל שווה 200 שקל בשנה, והשפעה זו גדלה משמעותית על מוצרים פיננסיים גדולים יותר.