ערב יום הכיפורים, התרעות צה״ל מחייבות הכרעה
לקראת יום הכיפורים, מתעוררת מחלוקת תקציבית בין צה"ל למשרד האוצר, אך יש הרואים בה סוגיה חמורה יותר ממאבק תקציבי רגיל. צה"ל מתריע על פערים במוכנות ללחימה במספר חזיתות, מחסור אפשרי בחימושים, והצורך להיערך להתפתחויות בלבנון ובזירות נוספות. הכותב מדגיש את הלקח ממלחמת יום הכיפורים (1973) ומאירועי ה-7 באוקטובר 2023, לפיו יש להקשיב לאזהרות אנשי המקצוע, גם אם המענה יקר או מורכב.
המאמר קורא לדרג המדיני לעצור ולהקשיב להתראות הצבאיות, תוך השוואה לכשלים שאפיינו את מלחמת יום הכיפורים, שלא היו רק תקציביים אלא גם תפיסתיים. גם לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, הלקח המוסדי של הקשבה לקולות פחות נוחים אמור להיות ברור. המערכת אינה יכולה להרשות לעצמה שוב לגלות בדיעבד שהמידע היה ברשותה אך לא הוקשב לו כראוי.
עם זאת, המאמר מבהיר כי אין להעניק לצה"ל "פנקס מחאות פתוח". מערכת הביטחון נדרשת לנהל את תקציבה באחריות, בשקיפות וביעילות. משרד האוצר רשאי ואף חייב לבדוק את סדרי העדיפויות, תהליכי הרכש, הפקת הלקחים והתרגום של הגידול במשאבים לכשירות מבצעית. ביקורת תקציבית מקצועית נתפסת כחיזוק הביטחון, במיוחד בטווח הארוך.
הכותב מדגיש כי פער מבצעי דחוף מחייב מענה מיידי, בעוד שתיקון תהליכי תקצוב ובקרה צריך להתבצע במקביל. ההכרעה במחלוקת אינה יכולה להישאר בהתכתשות פומבית. צה"ל צריך להציג תרחישים ופערים, האוצר עלויות ומימון, והממשלה והקבינט צריכים להכריע, לתעד סיכונים ולקחת אחריות. החלטה שלא להקצות משאבים צריכה להיות מודעת ומנומקת, ולא תוצאה של דחייה או התעלמות.
המאמר מסתיים בקריאה ברורה: האם צה"ל ערוך לתרחישים שהממשלה מגדירה? אם לא, מה נעשה לסגירת הפערים? יש לתקן את כשלי ניהול התקציב ולחזק את המשילות והבקרה, אך שום התייעלות לא תגן על ישראל אם ברגע האמת יחסרו לצה"ל הכשירות, כוח האדם או החימושים. ערב יום הכיפורים, ואחרי לקחי העבר, אסור להסתפק שוב באמירה "התריעו ולא הקשבנו".
