ההשקעה במטרו עלולה להתברר כבכייה לדורות: עוד מעט יש תחליפים ואנחנו משקיעים מאות מיליארדים בפתרון ישן

פרויקט המטרו בגוש דן, שעלותו כבר עולה על 180 מיליארד שקלים, מעורר חששות כבדים במשרד האוצר. החשבת הכללית מזהירה מפני עומס אפשרי על תקציב המדינה, הגירעון והחוב הלאומי, זאת בשל פערים בין עלויות הבנייה להכנסות הצפויות. חלק מההתייקרות נובע מהצמדות למדד, אך התוצאה הסופית היא עלייה משמעותית בחשבון, עוד לפני שהפרויקט החל לפעול. מודל המימון הנוכחי מבוסס על חלוקה שווה בין תקציב המדינה למקורות ייעודיים, אך חלק מההכנסות צפויות להתקבל רק בעתיד, בעוד שהתשלומים לקבלנים נדרשים באופן מיידי.

במקביל לבחינת מחדש של אומדני העלויות וההכנסות, עולה השאלה האם רשת המטרו היא אכן הפתרון התחבורתי הנכון לעשורים הבאים. נשמעות טענות כי יש לבחון חלופות מתקדמות יותר, כגון מערכות המשלבות אוטובוסים בנתיבים נפרדים, הסעות אוטונומיות (רובוטקסי) וטכנולוגיות חדשות. קיים חשש שישראל, בניסיון לפצות על שנים של פיגור בתחבורה ציבורית, מתחייבת להשקעה עצומה בפתרון "ישן", תוך התעלמות מהתפתחויות טכנולוגיות עתידיות.

ההתקדמות בתחום הרכב האוטונומי, כפי שמודגמת על ידי חברת Waymo מקבוצת אלפבית, מעלה שאלות לגבי הצורך העתידי ברכבים פרטיים ובפתרונות תחבורה מסורתיים. שירותי נסיעה אוטונומיים, אם יהיו אמינים, נגישים וזולים, עשויים לאפשר למשפחות לוותר על רכב שני ואף על רכב ראשון, מה שיפחית את הצורך בחניה ויפנה שטחים עירוניים. למרות שהטכנולוגיה עדיין בשלבי פיתוח ואינה מכסה את כלל צרכי התחבורה, היא משמעותית מספיק כדי להילקח בחשבון בתכנון ארוך טווח.

הכותב מציע כי במקום התחייבות מלאה למטרו, יש לבחון פתרונות גמישים יותר, כגון שילוב של אוטובוסים אוטונומיים ומיניבוסים הפועלים לפי דרישה, לצד קווי מטרו מצומצמים יותר או נתיבים ייעודיים לאוטובוסים. יש להשוות באופן מקיף את העלויות, זמני הנסיעה מ"דלת לדלת", והתועלת הכלכלית של כל חלופה, תוך התחשבות בקצב התקדמות הטכנולוגיה. ההשקעה הנוכחית במטרו, ללא בחינה מעמיקה של חלופות עתידיות, עלולה להתברר כ"בכייה לדורות".