פנסיה בעין

משרד ראש הממשלה, בתמיכת משרד האוצר, מקדם הצעה לרפורמה בחובת החיסכון הפנסיוני, שעלולה לבטל את החובה לחסוך לעובדים מתחת לגיל 40. הרפורמה המוצעת מבקשת לדחות את תחילת החיסכון הפנסיוני האישי של העובדים לגיל 40, תוך שהמעסיקים ימשיכו להפריש עבורם. הנימוק המרכזי להצעה הוא הנטל הכלכלי הכבד המוטל על צעירים בתחילת דרכם, הכולל הוצאות על דיור, משפחה והכנסה נמוכה, אשר חובת החיסכון הפנסיוני מקשה עליהם לעמוד בהן.

ההצעה, שהוצגה על ידי היועץ הכלכלי של ראש הממשלה, פרופ' אבי שמחון, והחוקר אברהם זופניק, מתבססת על חישובים המצביעים על כך שמערכת הפנסיה הנוכחית מיטיבה יתר על המידה עם חלק מהעובדים, עד כדי כך שחלקם ייהנו מהכנסה גבוהה יותר בגיל פרישה מאשר לפניו. עם זאת, המודל מתייחס בעיקר לעשירונים התחתונים, בעוד שהשפעותיו על השכבות הגבוהות פחות משמעותיות. הכותב טוען כי ההכנסה הגבוהה יותר בגיל פרישה אצל בעלי הכנסות נמוכות נובעת גם מהשלמת קצבאות ביטוח לאומי, וכי יש דרכים אחרות לסייע להם, כמו העלאת שכר המינימום.

הכותב מבקר בחריפות את ההצעה, וטוען כי היא מתעלמת מהחשיבות הקריטית של התחלת חיסכון מוקדם בשל אפקט הריבית דריבית, ועלולה ליצור הרגל הפוך של דחיית חיסכון. בנוסף, הוא מצביע על הסיכון של קיצוץ עתידי בקצבאות הביטוח הלאומי, מה שיהפוך כל שקל שנחסך בגיל צעיר למשמעותי עוד יותר. הוא מציע חלופות להקלה על צעירים, כגון תמריצים כספיים לחיסכון לכל ילד מגיל לידה, השקעה ישירה של המדינה בחשבונות פנסיה, או שינוי מבנה רכיב הפיצויים בפנסיה. הכותב רואה בהצעה זו ניסיון לרווח פוליטי לקראת בחירות, ולא מדיניות כלכלית אחראית.

מאז ינואר 2008, החיסכון לפנסיה הפך לחובה בישראל, מהלך שתרם משמעותית להגדלת שיעור החיסכון והשקעות בשוק ההון, ושיפר את עתידם הכלכלי של מיליוני עובדים שלא היו מכוסים פנסיונית בעבר. ההצלחה של החובה לחסוך לפנסיה, בניגוד לחששות הראשוניים מפגיעה בתעסוקה או בזכות הפרט, מוצגת כהוכחה לחשיבותו. לעומת זאת, אצל עצמאים, החובה לחסוך שהחלה ב-2017 אינה נאכפת כראוי, והיקף החסכונות עדיין נמוך.