השער שלא ננעל: מעבודת הכהן הגדול ועד הנפש

מאמר זה דן במשמעות העמוקה של עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, כפי שהיא מתוארת במשנה ובמסורת היהודית, וכיצד היא מתורגמת לחוויה פנימית של כל אדם בימינו. הכותב, פרופסור אמריטוס במכללת אלברט איינשטיין לרפואה, מנתח את תפילת "סדר העבודה" כמעבר מטקסי חיצוני אל חשבון נפש פנימי, המדמה את המסע אל קודש הקודשים למסע אל עומק הנפש.

המאמר מתחיל בתיאור השאלה המרכזית של יום הכיפורים: לא רק הכניסה אל הקודש, אלא הבאת הקדושה החוצה אל העולם. הוא מתייחס לשיר "סדר העבודה" של ישי ריבו, המלווה את הכהן הגדול בטקסיו, אך מפנה את הפוקוס פנימה, אל בחינת החסרונות והחסדים. המסורת של אמירת "סדר העבודה", למרות חורבן המקדש, ממשיכה להעניק משמעות רוחנית עמוקה, כפי שהודגש על ידי הרב יוסף דב סולובייצ'יק, שראה במקדש לא רק משל אלא מקום ממשי עם סדר הלכתי מדויק.

הכותב מביא דוגמאות אישיות והיסטוריות, כמו זיכרונותיו של מנחם בגין מיום הכיפורים בבריסק, שם אביו הדגיש את חשיבות "סדר העבודה". הוא גם מתאר את חווייתו האישית כמנצח על תפילת "סדר העבודה" בבית כנסת בברוקליין, שם המסורת העתיקה קיבלה חיים חדשים בקהילה יהודית באמריקה. גם בספרו של ש"י עגנון, "ימים נוראים", מתוארת תחושת ההתעלות והכניסה אל עולם קדוש, המדמה את בית הכנסת לפרוזדור אל המקדש.

המאמר משווה את המסע הרוחני של יום הכיפורים לתהליך פסיכואנליטי, שבו חודרים אל שכבות הנפש הנסתרות. בדומה לפסיכואנליזה, יום הכיפורים דורש מפגש כן עם העצמי האמיתי. הרבי מליובאוויטש הרחיב את הרעיון, וקבע כי כל יהודי הופך לכהן הגדול של מקדשו הפנימי, והמסע אל קודש הקודשים ממשיך אל החדרים הנסתרים ביותר של הנפש.

לבסוף, המאמר מדגיש כי המסע אל הקודש אינו בריחה מן העולם, אלא הכנה לשיבה אליו. היציאה מקודש הקודשים, כפי שמתוארת במשנה, נועדה להביא את הקדושה אל חיי המעשה. השאלה הסופית של יום הכיפורים היא אם הצלחנו לשלב את הקדושה שפגשנו פנימה אל תוך חיינו בעולם, ובכך להשלים את המחזור הרוחני של היום.