ישראל יולדת פי שניים מהמערב. זה קונה לה שלושים שנה, ולא פתרון
שיעור הפריון בישראל בשנת 2025 עמד על 2.88 ילדים לאישה, עם 183,678 לידות, כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נתון זה גבוה משמעותית מהממוצע במדינות ה-OECD, העומד על 1.41 ילדים לאישה. ישראל היא המדינה היחידה בארגון שבה שיעור הפריון גבוה מרף התחלופה הדמוגרפי (2.1 ילדים לאישה). בשנים האחרונות נרשמה בישראל עלייה קלה בשיעור הפריון, לאחר ירידה שנמשכה עשור, וכיום הוא גבוה מעט מזה שהיה לפני עשרים שנה.
בניגוד לישראל, מדינות רבות אחרות מתמודדות עם ירידה דרסטית בשיעורי הפריון. בדרום קוריאה השיעור עומד על 0.73, ביפן ובאיטליה על 1.21, ובסין על 1.01. ירידה זו משפיעה על היחס בין האוכלוסייה בגיל העבודה לזו שפרשה. בעוד שבממוצע ה-OECD צפוי היחס לעלות מ-32.6 ל-55.2 בני 65 ומעלה על כל מאה בני 20-64 עד 2054, בישראל העלייה מתונה יותר, מ-24.1 ל-30.0 בלבד. לעומת זאת, בדרום קוריאה היחס יזנק מ-29.3 ל-84.5.
היתרון הדמוגרפי של ישראל, המכונה "מרווח שלושים שנה", מאפשר התאמה הדרגתית של מערכות הפנסיה, הבריאות ושוק העבודה. עם זאת, מרווח זה אינו מהווה פתרון קבוע. ביפן, למשל, ישנם תשעה מיליון בתים ריקים, תוצאה של התכווצות אוכלוסייה. בדרום קוריאה, לצד שיא היסטורי בבורסה, כמעט 40% מהקשישים חיים בעוני.
בישראל, גם עם היחס הדמוגרפי הנוח יחסית, נרשמים סימנים מדאיגים. המוסד לביטוח לאומי צפוי להיכנס לגירעון שוטף ב-2029, ואיפוס הקרן מוערך ל-2035. רפורמת הסיעוד, שהעלתה את ההוצאה עליה משמעותית, הקדימה את מועד איפוס הקרן ב-6.3 שנים. ניסיונות להגדיל את שיעורי הפריון במדינות אחרות, כמו דרום קוריאה והונגריה, לא הניבו תוצאות משמעותיות, ושיעורי הפריון אף ירדו בהן. גורמים אפשריים לירידה כוללים השכלה גבוהה, עלויות דיור, וחשיפה לסמארטפונים.
במקביל, בישראל מצטבר נכסים רבים בידי האוכלוסייה המבוגרת: 855 אלף דירות, כמעט שליש מסך מלאי הדיור, רשומות על שם בני 65 ומעלה.
