האשליה שהשקט נמשך מסוכנת יותר ממלחמה גלויה
הסתמכותה של ישראל על חזיתות צבאיות "סגורות" עלולה להיות מסוכנת יותר מהבנה שהסכסוך נותר בלתי פתור. כך כותב האלוף במילואים גרשון הכהן, המקשר את ניסיון ישראל לבעיה רחבה יותר, אשליית שליטה. לדבריו, השאיפה "לסגור" את כל החזיתות הצבאיות היא טבעית, שכן בני אדם שואפים ליציבות וביטחון. תפילת ראש השנה, המדברת על גורלותיהם של עמים, מי למלחמה ומי לשלום, מי לרעב ומי לשובע, מזכירה את שבריריות זו. דוגמה בולטת לכך היא החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1701, שהגבילה את נוכחות חיזבאללה מדרום לליטאני. אולם, בפועל, לא הצבא הלבנוני, לא כוחות האו"ם, ואף לא ישראל, הצליחו לאכוף אותה, מחשש להסלמה שתפגע בשקט היחסי. אירועי 7 באוקטובר 2023 הדגימו את מחיר האשליה הזו. לדעת הכהן, כאשר המציאות הסובבת משתנה ללא הרף, מסוכן לנהל מדינה וצבא כאילו האירועים נעים במסלול צפוי.
שיעור דומה ניתן לאחרונה בעקבות תקלה שהשביתה מפעלי התפלה. ישראל הורגלה לחשוב שטכנולוגיות מודרניות שחררו אותה מתלות בגשמים ומפחד מתמיד ממחסור במים. אך אסון טבע בלתי צפוי הדגיש שוב את גבולות הביטחון הזה. עצירת ההתפלה יכלה להשמיד תוך יומיים את כל היבולים במערב הנגב ולהחזיר את ישראל למחסור חמור במים ובמזון. המחבר מזכיר כי גם מדינות מפותחות חוות כשלים בקנה מידה גדול מול אסונות, החל מצונאמי ביפן וסופת ההוריקן "קאטרינה" בניו אורלינס, ועד לפיגועי 11 בספטמבר בארה"ב.
הפילוסוף הצרפתי פול ויריליו, בספרו "המרחב הביקורתי" מ-1984, הזהיר מפני הצד השני של הקדמה הטכנולוגית. ככל שהאנושות שואפת יותר לשלוט בעולם באמצעות מדע וטכנולוגיה, כך גדל הסיכון ל"תאונה אינטגרלית" רחבת היקף, הפוגעת במערכות רבות הקשורות זו לזו. קשר זה בין פעולות לחימה באזור מצרי הורמוז לזעזועים כלכליים גלובליים ממחיש זאת כיום. על רקע המלחמה עם איראן, אף ארה"ב מתמודדת עם היחלשות הסדר העולמי שלאחר מלחמת העולם השנייה. מערכת יציבה חדשה עדיין לא נוצרה. לכן, המסקנה העיקרית של הכהן נותרת בעינה: לא ניתן לראות במציאות דבר צפוי לחלוטין.
