"כתב אישום נגד ממשלות ישראל": המאבק של בני משפחות החטופים והנרצחים מתחדש

משפחות חטופים ונרצחים ממתקפת 7 באוקטובר הציגו היום (שלישי) את "תיק 7.10", מסמך שהן מגדירות כ"כתב אישום נגד ממשלות ישראל בגין אחריותן למחדל". בהצהרה משותפת, קראו בני המשפחות לכל מי שכיהן בתפקיד ביום הטבח ובשנים שקדמו לו, שלא להמשיך להנהיג את המדינה, וקראו לאזרחים להצטרף למאבקם.

שלי משל-יוגב, אימה של ליבי כהן-מגורי שנרצחה במסיבת הנובה, אמרה כי האסון הגדול בהיסטוריה של ישראל לא נחקר כראוי, וכי "הקונספציה המוטעית" שהובילה לאסון היא תוצר של החלטות מדיניות של הדרג המדיני במשך 15 שנה. היא פנתה לראש הממשלה בנימין נתניהו ואמרה כי לו היה מקשיב להמלצת ראש השב"כ לחסל את סינוואר שבוע לפני 7 באוקטובר, בתה הייתה בחיים.

נטליה קסרוטי, אימו של קשת שנרצח, השמיעה הקלטה אחרונה של בנה ושאלה כמה מהכסף שהועבר לקטאר הפך למנהרות ונשק שאפשרו לחמאס להגיע לבנה. היא דרשה שכל מי שיימצא אשם במחדל יישב בכלא.

עינב צנגאוקר, אימו של שורד השבי מתן צנגאוקר, הדגישה כי המחדל לא החל בשעה 6:29 בבוקר 7 באוקטובר, אלא היה "מחדל ארוך ומתמשך של שנים של הנהגה, מדיניות וקונספציה". היא תיארה את "תיק 7.10" כמסמך עובדתי ומקצועי נגד "ממשלות הקונספציה".

פרופ' אפי שהם, אביו של סמ"ר יובל שהם שנפל בעזה, טען כי ראש הממשלה לא רק שלא מיטט את חמאס, אלא ביצר אותו באמצעות העברות כספים מקטאר ומניעת פגיעה בראשיו. הוא הוסיף כי תפיסת הביטחון קרסה וכי אדם כזה אינו יכול להתמודד בבחירות או לכהן כראש ממשלה.

מישל אילוז, אביו של גיא שנחטף ונרצח, אמר כי הממשלה לא פעלה להחזרת כל החטופים, וכי גופת בנו הייתה מוטלת בעזה במשך שנתיים. הוא ציין כי הממשלה ביקשה ב-2018 מקטאר להעביר כסף לארגון שרוצה להשמיד את ישראל, וכי הדבר הוביל לקברים רבים.

נעם פרי, בתו של חיים פרי שנרצח בשבי, סיפרה כי בנובמבר ודצמבר 2023 שמעה מגורמים מתווכים במו"מ שהייתה הצעה להחזרת חטופים אזרחים בימים הראשונים למלחמה, אך מדינת ישראל לא ענתה עליה. היא טענה כי מי שהובילו את המחדל לא יתקנו אותו, וכי מי שהיה עם היד על ההגה חייב ללכת הביתה.

גיל דיקמן, שדודתו ודודו נרצחו, אמר כי "תיק 7.10" מכיל "1,000 שעונים מעוררים" וכי הם לא ירשו לממשלה לקבור את המחדל. הוא הבטיח שירדפו אותם בכל מקום וידאגו שהבחירות הקרובות יעסקו בשאלה האם ניתן למי שהוביל לאסון להוביל למחדל הבא.

מירב סבירסקי, שאיבדה את הוריה ואחיה, טענה כי הייתה "הפקרה מודעת" של חיי אדם וביטחון המדינה. היא סיפרה כי הוריה לא היו מוגנים בארבע השעות האחרונות לחייהם, וכי אחיה יכול היה להינצל לו המדינה הייתה מתעדפת את חייו.

לישי מירן לביא, שהייתה בת ערובה ובעלה נחטף, הביעה חרדה מכך שהמדינה מובילה שוב באותה דרך הרסנית, וכי נשקים שנקנו בכסף קטארי הוצמדו לראשי ילדותיה. היא הוסיפה כי השקט המדומה אינו ביטחון אלא תוכנית הטעיה שממשלת ישראל קנתה בשקיקה.

נעמי אור אופק, בת 16, סיכמה כי 7 באוקטובר הוא תוצאה טבעית של קו שנמשך מאז לידתה, וכי יש אשמים ברורים למחדל שמתחמקים מאחריות. היא דרשה שמי שיהיו אמונים על לקיחת ההחלטות יהיו אנשים ראויים.