הזקנה עדיין במסדרון, ישראל לא מצמצמת את המחסור במיטות האשפוז
ישראל סובלת ממחסור כרוני ומתמשך במיטות אשפוז כלליות, כאשר נכון לשנת 2023 עמד היחס על 1.76 מיטות לאלף נפש, נתון הנמוך ממחצית מממוצע ה-OECD (3.18 מיטות לאלף נפש). מגמה זו נמשכת לאורך שנים, כאשר מספר המיטות בפועל אף ירד ב-9% בין 2010 ל-2022, בעוד האוכלוסייה גדלה. הדבר מוביל לצפיפות במחלקות, סיכון להתפשטות זיהומים ועומס על הצוותים הרפואיים.
מחסור זה מושרש גם בתקינה, שכן תקני כוח האדם נקבעים לפי מספר המיטות המאושרות. דוח מבקר המדינה משנת 2019 חשף כי משרד הבריאות פעל ללא תוכנית סדורה להתמודדות עם המחסור, וכי ניהול המיטות הקיימות היה כאוטי, עם פערים גדולים בין מחלקות שפעלו מעבר לקיבולת המאושרת ואחרות שהפעילו פחות מיטות מהמותר. בנוסף, פתיחת מיטות מאושרות מתעכבת לעיתים קרובות בשל אישור תקני כוח אדם ממשרד האוצר, ולא רק תקציב הקמה.
קיימים פערים משמעותיים בין מחוזות ישראל, כאשר תל אביב וחיפה מובילות עם 2.3 מיטות לאלף נפש, בעוד הצפון נמצא בתחתית עם 1.4 בלבד. גם המחוזות המובילים נמוכים משמעותית מהממוצע הבינלאומי. ההשלכות הקליניות של הצפיפות כוללות עלייה בשיעור החיידקים העמידים הנרכשים בבתי החולים וקיצור אשפוזים מעבר לנדרש, מה שמוביל לתופעת "הדלת המסתובבת" של חולים החוזרים לאשפוז תוך זמן קצר.
האוכלוסייה הפגיעה ביותר היא הקשישים, ובפרט הסיעודיים. בישראל יש רק 16.9 מיטות גריאטריות לאלף איש מבוגר, לעומת ממוצע OECD של 41, ונתון זה אף ירד ב-16% בין 2020 ל-2023. למרות החלטות ממשלה משנת 2021 לטיפול באתגרי ההזדקנות, אף אחד מהכיוונים האסטרטגיים לא יושם במלואו.
כמענה חלקי למחסור, המערכת פונה לאשפוזי בית, שמספרם זינק מ-136 ב-2018 לכ-38,000 ב-2024. למרות שפתרון זה מפחית עומס ועלות, הוא אינו מתאים לכל החולים ואינו מהווה פתרון למחסור המבני במיטות אשפוז.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
