רוצים תקומה בעוטף? תנו לתעשייה סיבה להישאר
מאז אירועי ה-7 באוקטובר, השיח הציבורי בישראל מתמקד בצדק בשיקום ובתקומת עוטף עזה. עם זאת, מאמר זה טוען כי שיקום פיזי בלבד, ללא פיתוח כלכלי משמעותי, לא יביא לתקומה אמיתית של האזור. חזרה לחיים דורשת לא רק בתים וכבישים משוקמים, אלא גם מקומות עבודה, השקעות ועסקים.
החלטתה של חברת נירלט להקים מחדש את מפעלם בניר עוז, שנפגע ב-7 באוקטובר, מהווה דוגמה להחלטה אמיצה שלא להיכנע לטרור. עם זאת, המאמר מדגיש כי אין להסתמך על החלטות של חברות בודדות בלבד, אלא על אסטרטגיה לאומית ממשלתית.
כדי לעודד חברות להשקיע ולהישאר בעוטף, נדרשת תוכנית לאומית ייעודית שתכלול מענקי השקעה והטבות מס משמעותיים, לצד ודאות ארוכת טווח. תמריצים זמניים או תלויי מצב פוליטי אינם מספיקים. המדינה צריכה לשאוף לא רק לשימור התעשייה הקיימת, אלא גם להבאת חברות חדשות לאזור.
המאמר מצביע על כך שתקומה נמדדת גם במספר המפעלים החדשים, היקף ההשקעות ומספר מקומות העבודה שנוצרו. בנוסף לתמריצים למפעלים, יש ליצור תמריצים גם לעובדים, כגון פתרונות תחבורה, דיור והטבות כלכליות, כדי שיבחרו לגור ולעבוד באזור.
קריית גת, שהפכה מעיר במצוקה לעיר משגשגת בזכות מפעל אינטל, מוצגת כמודל להצלחה. המאמר קורא להפוך את העוטף למוקד תעשייתי מתקדם, שכן כל מפעל שלא יוקם שם בשל חוסר ודאות מהווה ניצחון לאויב. המדינה צריכה להבטיח למגזר העסקי כי מי שמשקיע בעוטף אינו נשאר לבד, ולבנות שותפות אמיתית המבוססת על נאמנות הדדית, ולא רק על ציונות ורצון טוב.
