ניתוח ביקורתי: הסרט "נאזה" והטענות נגד צה"ל בעזה

סרט התעודה החדש "נאזה" (Naza - "נזק אגבי"), העוסק בפעולות צה"ל ברצועת עזה, עורר דיון ציבורי נרחב. עם זאת, חוקרים ומומחים מצביעים על פגמים מתודולוגיים חמורים בסרט, וטוענים כי הוא משתמש בטקטיקות של מניפולציה אינפורמטיבית. לפי הניתוח, יוצרי הסרט, כמו יובל אברהם הידוע בפרסומיו נגד ישראל, נוטים להציג עובדות אמיתיות, כמו קיומן של מערכות צבאיות, אך מפרשים אותן באופן מוטה ומרחיק לכת, ללא ביסוס ישיר בעובדות עצמן. דוגמה לכך היא הטענה שהצבא ממתין במכוון לחזרת מחבלים לבתיהם כדי לפגוע בהם יחד עם בני משפחותיהם, טענה המבוססת על פרסום על מערכת מעקב, אך ללא הוכחה לכוונת זדון. גם הנתונים הסטטיסטיים על קורבנות בעזה מוצגים באופן מטעה, תוך התעלמות מקבוצות טרור נוספות והנחה שגויה שאדם שאינו מזוהה כחמאס הוא בהכרח אזרח. מחקרים עצמאיים, שניתחו אלפי אירועים בין השנים 2023-2025, מציגים תמונה שונה, שאינה תומכת בטענות על "רצח עם". המחקרים מראים כי שיעור הנזק האגבי משתנה בהתאם לתקופה, למטרות ולסוג הפגיעה, וכי טענות על פרופורציות מוגזמות של הרוגים אזרחים לעומת מחבלים אינן נתמכות בבדיקה מעמיקה. ארגוני הטרור עצמם מתקנים לעיתים את רשימות ההרוגים שלהם, כאשר אנשים שבתחילה סווגו כאזרחים מופיעים מאוחר יותר כלוחמים. עצם קיומן של מערכות הערכת נזק אגבי בצה"ל סותר את הטענות על הפצצות עיוורות ובלתי מובחנות. מומחים מחלקים את התעמולה נגד ישראל לשלושה רבדים: רובד ראשון כולל מיתוסים גסים על "רצח עם מכוון והפצצות עיוורות", המיועד לקהל תמים. הרובד השני עוסק בטענות שישראל מסווגת מחדש אזרחים הרוגים כלוחמים, דבר המופרך על ידי פרסומים של משפחות או ארגוני הטרור עצמם. הרובד השלישי, המורכב והמסוכן ביותר, משתמש באלמנטים אמיתיים של נהלים צבאיים אך מוסיף להם פרשנויות מעוותות. התמודדות עם רובד זה דורשת עבודה אנליטית קפדנית ואיסוף נתונים מפורט. ההבחנה המרכזית היא שהידיעה על סיכון פוטנציאלי לאזרחים אינה שווה בהכרח לכוונה לפגוע בהם.