סליחה שניצחנו, סליחה שלא נשברנו
המאמר מציג את ימי הסליחות כהזדמנות לחשבון נפש על כישלונות העבר, אך גם להכיר בדרך שעשתה ישראל מאז, מהחורבן לתקומה וניצחונות. הכותב טוען כי ההיסטוריה כותבת פרק חדש של גבורה והתחדשות, בניגוד למי שרואים רק את השחור.
הכותב מתנצל בפני קורבנות מתקפת ה-7 באוקטובר, על הפקרתם על ידי ההנהגה הצבאית והמדינית בשעות הזוועה. הוא מתנצל בפני הלוחמים שנפלו, בפני ההורים השכולים, הפצועים, והמפונים מבתיהם. עם זאת, הוא מדגיש כי מאז יום התבוסה והאפר, העם היהודי ניער מעליו את החרפה ועטה אדרת גבורה ואמונה.
המאמר מפרט שורה של "ניצחונות" לכאורה, הכוללים את מלחמת התקומה בלבנון, פעולות בעזה, יהודה ושומרון, תימן, עיראק, סוריה ואיראן. הוא מזכיר "השמדת צמרת הרוע האנושית" ומתנצל על כך שהסכנה הוסרה מגבולות ישראל. כמו כן, נטען כי כל החטופים שבו לחיק משפחותיהם, וכי גופות חללים הושבו לקבר ישראל. בנוסף, מוזכרת חזרתם של מאות אלפי אזרחים שפונו מבתיהם בצפון ובדרום.
הכותב מתנצל על כך שהרוח הישראלית של הקרבה, נתינה ואחדות התעוררה במלוא עוזה, ודחקה לשוליים את רוח הפירוד והשנאה. הוא מתנצל על כך שפגעו בתוכנית הטילים והגרעין האיראני, וכי השיח הצבאי והמדיני שינה את אופיו מ"הגנה" ל"יוזמה והתקפה", במיוחד ביהודה ושומרון. הוא מציין את חזרתם של יהודים לצפון השומרון ואת העלייה של עשרות אלפי יהודים לארץ.
לבסוף, המאמר מתנצל על כך שהכלכלה הישראלית איתנה למרות עלות המלחמה, וכי ישראל נמצאת בשורת המדינות המובילות בעולם במדד האושר, גם בשנות המלחמה. הוא מתנצל בפני אלו שראו שחורות וניבאו קריסה, ומדגיש כי דפים היסטוריים של ניצחון נכתבים כעת, ומדינת ישראל עומדת איתן מול הרוחות הרעות.
