של מי הכסף הזה? הבנק העביר את כספי מכירת הדירה לפיקדון בלי לשאול
לקוח שמכר דירה גילה לתדהמתו כי הבנק העביר את כספי המכירה, בסכום גדול, לפיקדון מבלי שקיבל את אישורו. לדברי הלקוח, הבנק טען כי לא ניתן להשאיר סכום כה גדול בחשבון עובר ושב, אך הלקוח טוען כי לא אישר את ההעברה ולא ביקש לפתוח את הפיקדון.
מקרה זה מעלה סוגיה רחבה יותר בנוגע לזכות הבנק להחליט על השקעת כספי לקוח ללא הסכמתו המפורשת. לפי הוראת ניהול בנקאי תקין של בנק ישראל, אסור לתאגיד בנקאי להשקיע כספי לקוח ללא הרשאה מפורשת. הבנק יכול להציע השקעות, אך אינו רשאי לבצען לפני שהלקוח מאשר זאת. גם שתיקה של הלקוח אינה מהווה הסכמה.
ההוראה נולדה בעקבות מקרים בהם בנקים הודיעו ללקוחות על ניכוי כספים לחיסכון או השקעה אלא אם יתנגדו. בנק ישראל הבהיר כי התהליך צריך להיות הפוך: הבנק מציע והלקוח מאשר. לכן, העברת כסף לפיקדון ללא אישור הלקוח אינה חוקית, גם אם הבנק סבור שזה לטובתו הפיננסית.
העברת כספים לפיקדון משנה את תנאי השימוש בהם, ועלולה להשפיע על נזילותם ועל הריבית. במקרה של כספי מכירת דירה, הנזילות חשובה במיוחד שכן הכסף מיועד לעיתים קרובות לרכישת דירה חדשה, תשלום מסים או סגירת משכנתא. פיקדון, גם אם מציע ריבית טובה, עלול להיות לא מתאים אם הלקוח זקוק לכסף בטווח הקצר.
קיים חריג בחוק למקרים בהם לא ניתנה הוראה מצד בעל החשבון במשך 10 חודשים, והבנק אינו מצליח ליצור קשר עם הלקוח. במצב זה, הבנק נדרש להשקיע את הכספים לזכות הלקוח. אולם, עצם קיומו של סכום גדול בחשבון אינו מהווה עילה לבנק לפעול ללא אישור.
במקרה של מחלוקת, מומלץ לבקש מהבנק להציג את ההוראה המאשרת את הפעולה, כולל ערוץ, מועד, סכום ותנאים. אם אין הרשאה כזו, הבנק אינו רשאי לפעול ללא הסכמת הלקוח, גם אם הפעולה נועדה לכאורה להיטיב עמו.
אם הבנק אינו פותר את הבעיה, ניתן להגיש תלונה לנציב תלונות הציבור של הבנק, ולאחר מכן ליחידה לפניות הציבור בבנק ישראל. במקרה של נזק שנגרם כתוצאה מנעילת הכסף, הלקוח יכול לתבוע פיצויים בבית משפט.
