מהמסך לסכסוך: כשסרט הופך לסיפור בחיים האמיתיים
הסערה סביב הסרט "נז"א" והתגובה של השר מיקי זוהר ממחישות כיצד קולנוע יכול לעורר תגובות ציבוריות חריפות. לאורך ההיסטוריה, סרטים רבים עוררו מחאות וצנזורה עקב פגיעה ברגשות דתיים או פוליטיים.
"צופן דה וינצ'י", המבוסס על ספרו של דן בראון, עורר מחאות נרחבות של קהילות דתיות שראו בו פגיעה באמונותיהן. הסרט נאסר להקרנה במדינות רבות, כולל לבנון, ירדן, הפיליפינים ומצרים, מחשש למהומות.
הסרט הסאטירי "ראיון סוף", שעסק בניסיון התנקשות במנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און, הוביל לפריצה של האקרים צפון-קוריאנים לחברת "סוני" ולאיומי טרור. רשתות קולנוע גדולות סירבו להקרינו מחשש לפיגועים, מה שאילץ את הפקת הסרט לבטל את הפצתו.
סרטים נוספים שעוררו מחלוקת כוללים את "בוראט" ו"הדיקטטור" של סשה ברון כהן, וכן "משחקי הרעב", שסמליו אומצו על ידי תנועות מחאה במדינות כמו תאילנד ומיאנמר. הקרנתו נאסרה במדינות בעלות משטרים ריכוזיים מחשש לתסיסה אזרחית.
לעומת זאת, קולנוע יכול לשמש גם ככלי הסברתי. "סרט הזוועות" של דובר צה"ל, המציג חומרי גלם מטבח חמאס ב-7 באוקטובר, הוקרן למנהיגים וכתבים בעולם והפך לכלי הסברתי מרכזי של ישראל במלחמת ההסברה.
