ראשי ענף הבנייה בקריאה להבטיח כוח אדם מקצועי ויציב גם בתשפ"ז
ענף הבנייה בישראל עבר שינוי משמעותי בשלוש השנים האחרונות, מאז הפסקת הגעתם של עשרות אלפי עובדים פלסטינים בעקבות המלחמה. המחסור החריף בכוח אדם אילץ את הענף להרחיב משמעותית את העסקת עובדים זרים, וכיום מועסקים בו כ-75 אלף עובדים כאלה. אלדד ניצן, יו"ר התאחדות תאגידי כוח אדם זר בענף הבנייה, מסביר כי המלחמה הכריחה את המדינה להתמודד עם בעיה שהענף התריע עליה שנים: הצורך ברציפות תפעולית ויציבות בכוח האדם.
ניצן מציין לטובה את פעילות משרד הבינוי והשיכון ורשות האוכלוסין וההגירה, שהבינו את חשיבות קצב הבאת העובדים להחזרת אתרי הבנייה לפעילות. לדבריו, יציבות בכוח האדם מאפשרת תכנון קדימה, התחייבות ללוחות זמנים, סגירת עסקאות עם ספקים וקבלני משנה, ובסופו של דבר חיסכון בזמן וכסף. "ודאות בכוח האדם חשובה כמעט כמו מספר העובדים עצמו", הוא אומר.
השינוי בענף מתרחש על רקע שוק דיור מורכב, הכולל ריבית גבוהה והמתנה של רוכשים. ניצן מדגיש כי הצורך בדירות נותר בעינו, לאור גידול האוכלוסייה והביקוש למגורים. הוא מעריך כי ישראל צריכה לשאוף לבניית 80-100 אלף יחידות דיור בשנה, אך הדבר תלוי בזמינות כוח אדם מקצועי. "אם רוצים להגדיל באמת את קצב הבנייה בישראל, כוח האדם חייב להיות חלק מהתכנון ולא טיפול שמתחיל רק כשנוצר מחסור", הוא קובע.
בנוסף לצורכי הדיור, פרויקטי תשתית גדולים, כמו המטרו בגוש דן, צפויים לדרוש כוח אדם בהיקפים גדולים. ניצן קורא להרחיב את מגוון מדינות המקור לגיוס עובדים, ומצביע על וייטנאם כיעד אפשרי, במקביל לירידה במספר העובדים הסינים. הוא מזהיר מפני החלפת תלות אחת באחרת.
ניצן מדגיש כי הרחבת מכסות העובדים הזרים, שעשויים להגיע לכחצי מיליון בכלל המשק, מחייבת היערכות בתחומי המגורים, התחבורה, הבריאות והפיקוח. הוא דורש אכיפה ופיקוח על זכויות העובדים, מניעת העסקה בלתי חוקית והבטחת יציאה מסודרת מהארץ. "לחזור למצב שהיה לפני המלחמה יהיה מבחינת המשק צעד לאחור", הוא מסכם.
