רוב החטופים הושבו מעזה במסגרת עסקאות ולא במבצעי חילוץ
פילוח רשמי של צה"ל חושף כי מתוך 168 חטופים ששבו בחיים מרצועת עזה, רק שמונה חולצו במבצעים צבאיים לאורך שנתיים של לחימה. 160 החטופים הנותרים שבו הביתה במסגרת עסקאות, שחרורים הומניטריים או כמחוות מצד ארגוני הטרור.
הנתונים סותרים את הטענה כי הלחץ הצבאי הוא הגורם המרכזי שהחזיר את החטופים. ראש הממשלה בנימין נתניהו טען בעבר כי "השילוב של לחץ צבאי ולחץ מדיני הוא הדבר היחיד שהחזיר את החטופים", אך בשיח הציבורי נותרה גרסה מצומצמת המתמקדת בכוח הצבאי. לעומתו, עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר, טענה כי נתניהו משקר וכי ראש ממשלה שאכפת לו היה מסיים את המלחמה ומחזיר את כולם בעסקה.
האלוף במילואים ניצן אלון, שעמד בראש מפקדת השבויים והנעדרים, אמר כי הנהגות המדינית דחתה הסכמים מוקדמים ושלמים יותר לשחרור חטופים, וכי חלק מהחטופים שמתו בשבי יכלו לשוב הביתה בהחלטות אחרות. גם אל"ם (מיל') דורון הדר, מפקד יחידת המשא ומתן המטכ"לית לשעבר, טען כי הצעת עסקה מיידית בשבוע הראשון למלחמה נדחתה, וכי הישגים צבאיים גבוהים דווקא הורידו את הסיכוי לעסקה.
מתוך 255 בני אדם שנחטפו, 198 שוחררו בעסקאות או כמחוות הומניטריות, ו-57 הושבו במבצעים מיוחדים. בנוסף, 87 גופות של חטופים חולצו או הושבו. מבצעי צה"ל כללו גם מאמץ להשבת גופות חללים, אך השבת גופות אינה שקולה לשחרור חיים.
תחקירים של צה"ל קובעים כי הלחימה עצמה סיכנה את חיי החטופים. בארבעה אירועים מתועדים לפחות, הלחימה גרמה במישרין או בעקיפין למותם של חטופים, בין אם מחנק מגזים בעקבות תקיפה, ירי על ידי כוחותינו, או רצח בידי שוביהם בתגובה לפעילות צבאית באזור.
המאמר מציין כי למרות שרוב החטופים שבו הביתה בעסקאות, עדיין קיימת מחלוקת האם העסקאות עצמן היו תוצר של הלחץ הצבאי. בעוד נתניהו טוען לשילוב של לחץ צבאי ומדיני, אלון והדר טוענים כי הלחץ הצבאי לא הביא לשחרורם ואף האריך את המלחמה והעלה את המחיר בחיי חטופים. הדר הוסיף כי ההחלטה על אי-ניהול משא ומתן התקבלה בשבוע הראשון למלחמה, עוד לפני התמרון הקרקעי.
