תבע את אשתו של החייב שלו על 1.85 מיליון שקל
בית המשפט דחה על הסף תביעה שהגיש גבר שזכה בבוררות נגד שותפו לשעבר, וביקש לגבות ממנו כ-1.85 מיליון שקל, גם מאשתו של החייב. התובע טען כי מכיוון שהאישה שותפה לזכויות בנכסים, עליה להיות שותפה גם בחובות. הסכסוך החל ב-2004 עם הקמת עסק לבגדים, שהסתיים בפירוד ב-2011. בורר חייב ב-2017 את השותף לשעבר לשלם לתובע 600 אלף שקל בתוספת ריבית והצמדה. ניסיון לבטל את פסק הבוררות נדחה, והחוב הגיע ל-1.85 מיליון שקל.
התובע פתח תיק הוצאה לפועל ועיקל שני נכסי מקרקעין בריינה, הרשומים על שם הבעל בלבד. האישה פנתה לבית המשפט וטענה כי היא שותפה למחצית הזכויות בנכסים, בהתאם לפסק דין הצהרתי שקבע כי היא ובעלה שותפים שווים בכל הנכסים שנצברו מיום נישואיהם. התובע הגיש תביעה נפרדת נגד האישה, בטענה שהיא נהנתה מכספי העסק ולכן עליה לשאת בחוב.
בית המשפט קבע כי מכיוון שהזוג נישא לאחר 1974, חל עליהם חוק יחסי ממון, שאינו מקנה שיתוף אוטומטי בחובות. כדי לחייב את האישה, היה על התובע להוכיח את מעורבותה בפעילות העסקית שיצרה את החוב או שהחוב שימש לרכישת נכס ספציפי. בדיקת תאריכי רכישת הנכסים העלתה כי הם נרכשו לפני שהעסק צבר חובות, מה שסתר את טענת התובע. חתימת האישה על מסמכי משכנתה לבניית דירות לא הועילה לתובע, שכן זו התחייבות ספציפית לבנק. עדותה של האישה, שהצהירה כי אינה קשורה לעסקי בעלה, לא נסתרה. בסופו של דבר, התביעה נדחתה במלואה, והתובע חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25 אלף שקל.
