نبيل عمرو: يجب الحفاظ على السلطة الفلسطينية وإصلاحها
הפוליטיקאי הפלסטיני, נביל עמרו, טוען כי לאחר 33 שנים, שיפוט הסכמי אוסלו כטעות או הצלחה אינו מספק תשובה למצב הנוכחי. לטענתו, ההסכם היווה הבטחה חשובה לפלסטינים, אך ניהול כושל של השלבים שלאחריו, יחד עם חוסר רצון פוליטי ישראלי לפתור את הסוגיה הפלסטינית, הובילו לכישלון גדול. עמרו הדגיש כי מה שנותר מהסכמי אוסלו, ובראשם הרשות הפלסטינית ומוסדותיה, יש לשמר, לתקן ולהרחיב את סמכויותיו במקום לנטוש אותו.
בראיון לרדיו "שמש" הסביר עמרו כי היה בין תומכי יאסר ערפאת וההסכם בשעתו, יחד עם רוב הפלסטינים, והם פעלו על בסיס הבטחות והזדמנויות פוליטיות, ללא ערובות להשגת התוצאה הרצויה. הוא ציין כי שיפוט אוסלו על פי אירועי ה-7 באוקטובר והמצב הנוכחי בעזה ובגדה המערבית עלול להיות לא הוגן כלפי אלו שהגנו עליו בזמנו, שכן ההסכם מעולם לא היה מובטח הצלחתו, וגם לא היה זוכה להסכמה ישראלית מלאה.
עמרו הזכיר כי ההסכם העלה סוגיות ליבה כמו ירושלים, פליטים, זכות השיבה, גבולות והתנחלויות, אך המציאות הנוכחית הביאה את הפלסטינים למצב שבו סוגיות כמו חופש תנועה, פתיחת מעברים, תעסוקה ושיקום עזה נמצאות בלב הדיון היומיומי. הוא הדגיש כי אין בכך משום נטישת החזון הפוליטי הפלסטיני, וכי התייחסות לירושלים כבירת פלסטין אינה "מחוץ לכדור הארץ", וכי המשך הנוכחות הפלסטינית בירושלים, עם למעלה מ-300,000 פלסטינים בתחומי מחוז ירושלים, הוא מרכיב מרכזי בסוגיה.
לדבריו, אמנם חלקים רבים מאוסלו אבדו, אך ניתן לבנות על מה שנותר, בעיקר על הרשות הפלסטינית והמוסדות שקמו בעקבות ההסכם. הוא סבור כי נטישת מוסדות אלו או קריאה להחזרת מפתחות הרשות לישראל הן שגיאה, וכי יש לתקן את המערכת הפוליטית והחיים הפלסטיניים, תוך הרחבת השטח שבו הרשות מנהלת את ענייני הפלסטינים. עמרו הוסיף כי כישלון אוסלו לא נבע רק מההסכם עצמו, אלא גם מחוסר היכולת של ההנהגה הישראלית להציע פתרון מדיני, וכן מ"תבוסתנות בינלאומית" בהצלת ההסכם.
בנוגע לגדה המערבית, עמרו ציין כי ההתנחלויות, המחסומים ופגיעות המתנחלים הם מציאות יומיומית, אך הם לא גרמו לפלסטינים לוותר על דרישותיהם. הוא הדגיש כי הפלסטינים "נחושים להקים את מדינתם", למרות נסיגות חוזרות ונשנות במסלול המדיני. הוא סבור כי המשך הנוכחות הפלסטינית על הקרקע, יחד עם שאיפותיהם והתמיכה הבינלאומית, מהווים בסיס לבנייה עתידית, וכן ציין שינויים בינלאומיים מתמשכים בעמדות כלפי ישראל באירופה ובארצות הברית.
