התחדשות הקולוניאליזם הפנימי: קריאה למאבק משולב
המאמר דן בהתפתחות מושג ה'קולוניאליזם הפנימי' בהקשר של האוכלוסייה הפלסטינית בתוך ישראל, תוך שהוא טוען כי מושג זה חיוני להבנת טבעה של המדינה והמדיניות כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל. לטענת הכותב, הסכמי אוסלו תרמו להפרדה בין הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה לבין אלו שבתוך ישראל, ובכך חיזקו את התפיסה שהמצב ב-1948 הוא עניין פנימי ישראלי, בעוד 'הבעיה הפלסטינית' התמקדה בשטחים שנכבשו ב-1967. תפיסה זו, לטענתו, משרתת את הפרויקט הציוני שביקש לראות בפלסטינים שנותרו ב-1948 'מיעוט פלסטיני' בתוך מדינה יהודית. הקולוניאליזם הפנימי, כפי שפותח על ידי האקדמאי אליה זריק, מתייחס להמשך השליטה הקולוניאלית בתוך המדינה עצמה באמצעות שליטה על קרקעות, משאבים ואוכלוסייה, ולא רק על ידי כיבוש טריטוריה. אזרחות, לפי תפיסה זו, אינה מבטלת את היחסים הקולוניאליים אלא הופכת לכלי לניהולם.
הכותב מדגיש כי מושג זה דוחה את הניסיון לצמצם את מצבם של הפלסטינים בתוך ישראל ל'אפליה' או 'חוסר שוויון', אלא רואה בו מערכת יחסים קולוניאלית כוללת הכוללת שליטה על קרקעות, פירוק המרחב הפלסטיני, החרמת משאבים, עיצוב מחדש של האוכלוסייה והכפפתה למערכת חוקית ופוליטית המבטיחה את עליונות הפרויקט הציוני. המאמר מצביע על כך שהמדיניות הקולוניאלית הזו אינה חדשה ואינה מוגבלת לממשלות ימין, אלא שורשיה נטועים בשנים הראשונות לקום המדינה, ומתבטאת כיום במתקפות חדשות על הגליל, המשולש והנגב, המהוות המשך למדיניות קולוניאלית ותיקה.
הכותב מבקר את הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד את המערב, על כך שהתעלמה מהמבנה הקולוניאלי של ישראל תוך הצגתה כ'דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון'. הוא טוען כי הסכמי אוסלו חיזקו את ההפרדה בין הקולוניאליזם הפנימי לקולוניאליזם בשטחים, במקום לראותם כחלק מפרויקט היסטורי אחד. המאמר קורא לפלסטינים בתוך ישראל לא להסתפק בשיח על 'אפליה' או 'שיפור תנאי אזרחות', אלא לבנות התנגדות פוליטית וחברתית למערכת הקולוניאלית, ולפעול לאיחוד כל חלקי העם הפלסטיני תחת מסגרת שחרורית אחת. יש להבין את המצב כחלק ממערכת קולוניאלית-התיישבותית משולבת, הכוללת שליטה על קרקעות, טיהור דמוגרפי, אפליה מבנית ודיכוי כלכלי וחברתי, שמטרתה להחליש את החברה הפלסטינית ולמנוע את התנגדותה. המאבק על הארץ, לטענתו, הוא מאבק על עתיד קיומו של העם הפלסטיני במולדתו.
