הרב שחלם על ציון לפני הרצל

הרב יהודה אלקלעי, רב ספרדי שפעל בזמלין (כיום סרביה) במאה ה-19, הציג רעיונות ציוניים מקיפים עשרות שנים לפני בנימין זאב הרצל. אלקלעי, שנולד ב-1798 בסרייבו, שימש רב בקהילה הספרדית בזמלין החל מ-1825. הוא פיתח את הרעיון של "תשובה כללית", שיבת עם ישראל לארצו, לא רק כציפייה פסיבית אלא כמשימה הדורשת פעולה אקטיבית. בכתביו, כמו "מנחת יהודה" (1843), הוא פרש תוכנית מעשית שכללה התארגנות לאומית, פעילות דיפלומטית מול מעצמות, גיוס הון, רכישת קרקעות, התיישבות חקלאית, פיתוח מסחר והחייאת השפה העברית.

אלקלעי שאב השראה מהמאבקים הלאומיים באירופה ומהתערבותם של מנהיגים יהודים כמו משה מונטיפיורי בעלילת דמשק, והסיק כי ניתן לפעול בזירה הבינלאומית למען העם היהודי. הוא נסע ברחבי אירופה, ייסד חברות ליישוב הארץ ופנה למנהיגים יהודים, אך נתקל בחוסר הבנה מצד חלק מהרבנים והיהודים הליברלים. למרות זאת, הוא המשיך לדבוק בחזונו, וכתב: "תכתב זאת לדור אחרון".

באופן מקרי, סבו של הרצל, שמעון לייב הרצל, היה מתפלל בבית הכנסת של הרב אלקלעי בזמלין ואף שימש כתוקע בשופר. קשר זה, אף שאינו מוכיח השפעה ישירה, מחבר בין שני הוגים מרכזיים בדרך להקמת מדינת ישראל. עצמותיהם של סבו וסבתו של הרצל הובאו לאחרונה לישראל ונקברו בהר הרצל, סוגר מעגל סמלי.

בשנת 1871, בגיל 70, עלה הרב אלקלעי לארץ ישראל לבחון אפשרויות התיישבות, וב-1874 השתקע בה עם רעייתו. הוא נפטר בירושלים ב-1878 ונקבר בהר הזיתים. רעיונותיו, שכללו נציגות לאומית, דיפלומטיה, מימון ורכישת קרקעות, דומים להפליא לרעיונות שהובילו להקמת התנועה הציונית. חשיבותו של אלקלעי נעוצה בכך שהראה שהרעיון הציוני לא צמח ממקור אחד, אלא היה תהליך הדרגתי של מעבר מתקווה לפעולה, המשלב אמונה, פוליטיקה ויישוב הארץ.