האם לאומי היה צריך להבחין שהלקוח במצוקה נפשית? ביהמ"ש: ממש לא
בית המשפט המחוזי מרכז, בהחלטתו של השופט יעקב שפסר, דחה תביעה בסך 3 מיליון שקל שהוגשה נגד בנק לאומי. התובע, לקוח של הבנק, טען כי לאומי היה צריך למכור את מניותיו בבנק פירסט ריפבליק האמריקני לפני שערכן צנח, וכי הבנק התעלם ממצבו הנפשי הקשה בעקבות גירושין.
הלקוח, שניהל את חשבונו בלאומי מאז 2014, רכש במרץ 2025 מניות של פירסט ריפבליק ב-2.9 מיליון דולר. המניות קרסו חודש לאחר מכן, והלקוח טען כי הבנק מכר אותן באיחור, רק במאי, לאחר שאיבדו את רוב ערכן. הוא טען כי מצבו הנפשי, שכלל דיכאון פסיכוטי ואשפוזים, היה ידוע לבנק, וכי הבנק אף עודד אותו ליטול אשראי נוסף וריכז את השקעותיו בפירסט ריפבליק בניגוד למדיניותו הקודמת.
השופט שפסר קבע כי התביעה חסרת יסוד. הוא הדגיש כי הבנק אינו אפוטרופוס של לקוחותיו ואינו אמור להעריך רווח או הפסד של הוראות הלקוח. השופט ציין כי הלקוח, שהוכח כי הוא משקיע מתוחכם ובקיא בשוק ההון, פעל על דעת עצמו, רכש את המניות ללא התערבות הבנק, והחליט להימנע ממכירתן גם כאשר הבנק הציע זאת. כמו כן, נקבע כי הלקוח לא הוכיח שלא היה כשיר לקבל החלטות בתקופה הרלוונטית, וכי לא עדכן את הבנק במצבו הרפואי. הקלטות שיחות הראו כי היה מתמצא בתחום ההשקעות ונתן הוראות ברורות.
בנק לאומי טען בתגובה כי הלקוח הציג גרסאות סותרות, מנע את מכירת המניות, והבנק לא ידע על מצבו הרפואי. לטענת הבנק, התביעה הוגשה כדי להתמודד עם חובו של הלקוח כלפיו בסך מיליון שקל. השופט שפסר הוסיף כי פעילות הלקוח בחשבון, כולל ריכוז השקעותיו במניה אחת, לא הייתה חריגה באופן שיעורר את חשד הבנק, וכי איום בהתאבדות אינו מוכיח חוסר כשירות משפטית.
בסיום הדיון, חויב הלקוח בתשלום הוצאות משפט בסך 100,000 שקל.
