1959 מול 2026: אותו שסע - אבל מנהיגות מסוג אחר לגמרי | אפרים גנור
המאמר משווה בין המתחים העדתיים והפוליטיים בישראל של שנת 1959 לבין המצב הנוכחי, תוך התמקדות בהבדלים בין מנהיגותו של דוד בן-גוריון לזו של בנימין נתניהו.
בשנת 1959, למרות יציבות כללית, פרצו מהומות עדתיות בוואדי סאליב שבחיפה, שהיוו שיא למתחים ששררו מתחת לפני השטח. המחאה החברתית הצליחה להירגע, אך השסע העדתי נותר. למרות זאת, מפא"י בראשות בן-גוריון זכתה בבחירות באותה שנה בהישג חסר תקדים של 47 מנדטים.
עם זאת, הממשלה בראשות בן-גוריון נפלה לאחר פחות משנתיים. בניגוד לנתניהו, המבקש לשמר את שלטונו, בן-גוריון דרש ממפלגתו לפתוח מחדש את פרשת לבון כדי לברר את האמת מאחורי "עסק הביש", גם במחיר של פגיעה ביציבות השלטונית.
המאמר מצביע על כך שבעוד השסעים העדתיים נותרו דומים, הגישה המנהיגותית שונה באופן מהותי בין בן-גוריון, שהיה מוכן לוותר על השלטון למען עקרונותיו, לבין נתניהו, המעדיף שרידות פוליטית.
