ניהלה את הקופה, הבנקים והספקים - עובדת או בעלים?
בית הדין לעבודה קיבל במלואה את תביעתה של ספיר גיגי, שדרשה דמי אבטלה לאחר שפוטרה ממסעדת המשפחה במודיעין. גיגי, בעלת תואר בביולוגיה, עבדה במסעדה של אמה, שרון רונית גיגי, בין מרץ 2020 ליוני 2022, תקופה בה חזרה לעזור לה עקב קשיים תפעוליים שנוצרו ממשבר הקורונה. המוסד לביטוח לאומי סירב להעניק לה דמי אבטלה, בטענה שהיא לא הייתה עובדת שכירה אלא ניהלה את המסעדה בפועל, ולכן לא צברה את תקופת האכשרה הנדרשת.
לטענת המוסד, גיגי הייתה מורשית חתימה יחידה בחשבון הבנק, טיפלה בספקים וברואה החשבון, ניהלה את העובדים, והפיקה את כל תלושי השכר רטרואקטיבית. בנוסף, לא נמצאה התאמה בין סכומי התלושים להפקדות בפועל. גיגי ואמה טענו מנגד כי תפקידה של ספיר היה ניהול הקופה, קבלת הזמנות ושירות לקוחות, בעוד אמה, שסובלת מלקויות למידה וקשיי קריאה וכתיבה, נותרה הבעלים והמקבלת של ההחלטות. הבת שימשה כ"ידיים טכניות" עבור האם.
בית הדין, בהחלטתו, קבע כי התקיימו שני תנאים מצטברים להגדרת יחסי עובד-מעסיק: עבודה סדירה במפעל וביצוע תפקיד חיוני שאחרת היה מצריך עובד אחר. הוכחה משכנעת לכך הייתה העובדה שכשגיגי יצאה ללימודים בעבר, נשכרה עובדת אחרת למלא את מקומה. בית הדין הדגיש כי שכר גלובלי והיעדר רישום שעות אינם שוללים קיום יחסי עובד-מעסיק. גם העלאת שכר משמעותית שקיבלה גיגי בתחילת 2022 הוסברה כנובעת מעומס נוסף עקב מות אביה, ולא ממעמד של שותפה.
הכרעת בית הדין קובעת כי גיגי זכאית לדמי אבטלה, והמוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לה 6,000 שקל הוצאות משפט. בנוסף, בית הדין מצא פגם בעבודת החוקר של המוסד, שגבה מהאם הודעה ללא חתימה.
