4.7% זו לא תאונה: למה הריבית הארוכה לא תחזור למה שהכרנו, גם כשהמלחמה תיגמר
תשואות אגרות החוב הממשלתיות בארצות הברית הגיעו לרמות שלא נראו מאז 2008, ובעוד שהמלחמה והנגיד החדש בפד תורמים חלקית, הגורם המרכזי הוא שינוי מבני בכוחות שהשפיעו על הריבית במשך עשורים. הריבית הטבעית, המייצגת את האיזון בין היצע לביקוש לחיסכון, עלתה משמעותית. בין 2010 ל-2015, הריבית הטבעית הריאלית על אג"ח אמריקאית לעשר שנים עמדה על כ-1.6%, וכיום היא מוערכת בכ-2.6%. במונחים נומינליים, זה מתורגם לתשואה של כ-4.7% על אג"ח לעשר שנים, נתון הקרוב לתשואה הנוכחית בשוק.
העידן של ריבית נמוכה נשען על מספר כוחות מרכזיים: דור הבייבי בומרס שחסך רבות לקראת פרישה, סין שהפנתה את עודפי הסחר שלה לרכישת אג"ח אמריקאיות, ומדינות נפט שהשקיעו את הכנסותיהן. בנוסף, סיום המלחמה הקרה הוביל לצמצום תקציבי ביטחון וריסון גירעונות, בעוד צמיחה איטית הקטינה את הביקוש להשקעות. כוחות אלו יצרו הצפה של חיסכון ובצורת השקעות, מה שהוריד את הריבית.
כיום, כוחות אלו התהפכו. דור הבייבי בומרס מושך חיסכון, סין צמצמה את יתרות המט"ח שלה, והגיאופוליטיקה, כולל הקפאת יתרות רוסיה, העלתה את הסיכון הפוליטי לנכסי רזרבה. בנוסף, מדינות נאט"ו מגדילות את הוצאות הביטחון, מה שיגדיל את החוב האירופי. הגורם המשמעותי ביותר הוא הגידול בחוב הציבורי בארה"ב, שחצה את ה-100% מהתוצר וצפוי להגיע ל-111% עד 2030. גל ההשקעות בתשתיות בינה מלאכותית מגביר אף הוא את הביקוש להון.
בישראל, המצב שונה בטווח הקצר. ריבית בנק ישראל יורדת, בעוד הריבית הארוכה בעולם נשארת גבוהה. הפער משפיע על שער הדולר ותמחור האג"ח המקומיות. למרות זאת, תשואה של 4%-5% על חוב ממשלתי אמריקאי מהווה נקודת פתיחה טובה יותר לתיק סולידי בהשוואה לעשור הקודם, בו רכיב האג"ח כמעט לא הניב תשואה. עם זאת, עלויות הריבית לממשלת ארה"ב עולות, משכנתאות מתייקרות, וחוב קונצרני גדול עומד לפירעון בעלות גבוהה יותר.
