4.7%: למה הריבית הארוכה כנראה לא תחזור לרמות שהכרנו
תשואות האג"ח הממשלתיות בארצות הברית הגיעו לרמות שלא נראו מאז 2008, עם תשואה נומינלית של כ-4.7% על אג"ח לעשר שנים, קרוב לרמה הנוכחית של כ-4.8%. עלייה זו אינה נובעת רק מהמלחמה והגירעון הנוכחי, אלא מהיפוך כוחות כלכליים שפעלו במשך דור שלם להורדת הריבית.
הריבית הטבעית, המאזנת בין היצע לביקוש בכסף, ירדה משיא של כ-5% בשנות ה-80 לכ-1.6% בין 2010 ל-2015. כיום היא מוערכת בכ-2.6% ריאלית. השינוי נובע מגורמים כמו סיום תקופת החיסכון של דור הבייבי בום, צמצום יתרות המט"ח של סין, והגיאופוליטיקה שהגבירה את הסיכון בנכסי רזרבה.
בנוסף, הוצאות הביטחון של מדינות נאט"ו עולות, והחוב הציבורי בארה"ב חצה את ה-100% מהתוצר, עם תחזית ל-111% עד 2030. גל ההשקעות בתשתיות בינה מלאכותית יוצר לראשונה מזה שנים ביקוש אמיתי להון, מה שמחייב ריבית גבוהה יותר.
בישראל, המצב שונה בטווח הקצר: ריבית בנק ישראל יורדת ל-3.5% וצפויה להמשיך לרדת, בעוד תשואת האג"ח הממשלתית לעשר שנים עומדת על כ-3.9%. יחס החוב לתוצר מתקרב ל-70%. הפער בין הריביות בישראל ובארה"ב משפיע על שער הדולר ותמחור האג"ח המקומיות.
למרות העלייה בריבית, ישנה גם בשורה חיובית: תשואה של 4%-5% על חוב ממשלתי אמריקאי מהווה נקודת פתיחה טובה יותר לתיק השקעות סולידי, בהשוואה לעשור האחרון בו רכיב האג"ח כמעט לא הניב תשואה. עם זאת, עליית הריבית מייקרת משכנתאות וחובות קונצרניים.
