2032 והקיצוץ האוטומטי של 22%: השעון שמתקתק מתחת לפנסיה הציבורית של אמריקה
קרן הפנסיה הציבורית של ארצות הברית צפויה להתרוקן בשנת 2032, כך על פי הערכות נאמני התוכנית. עם התרוקנות הקרן, ייכנס לתוקפו מנגנון אוטומטי הקבוע בחוק, שיביא לקיצוץ של 22% בקצבאות, ללא דיון או הצבעה. המנגנון מבוסס על מס ייעודי מהשכר, אך בשנים האחרונות הגבייה אינה מספיקה לכיסוי ההוצאות, והפער מכוסה מהקרן באמצעות פדיון אגרות חוב ממשלתיות, מה שמגדיל את החוב הפדרלי.
הבעיה מחריפה בשל תקרה על ההכנסה החייבת במס, העומדת כיום על 184,500 דולר בשנה. כ-6% מהעובדים חוצים תקרה זו, ומשלמים מס רק על חלק משכרם. פערים גדלים בשכר, שבהם השכר בצמרת גדל מהר יותר מהממוצע, מחריפים את הבעיה, שכן כ-82% מהשכר במשק כיום נמצא מתחת לתקרה, לעומת כ-90% בשנות ה-80.
הצעה מרכזית הנידונה בימים אלו היא ביטול מוחלט של התקרה, מהלך שצפוי לסגור כשני שלישים מהגירעון. הצעה זו זוכה לתמיכה נדירה של סנאטורים משתי המפלגות. לפני עשור, ביטול התקרה היה סוגר את מלוא הגירעון. קיימות גם הצעות מתונות יותר, כמו העלאת התקרה או יצירת מנגנון גבייה חלקי.
סקרים מראים שהציבור האמריקאי תומך בהעלאת המס על בעלי שכר גבוה כדי למנוע קיצוץ בקצבאות. עם זאת, מתנגדים טוענים כי ביטול התקרה יעלה את שיעור המס השולי על שכר בצמרת לרמה של למעלה מ-60%, ויפגע ביכולת הממשלה למסות בעתיד. ניתוחים אחרים מצביעים על כך שגם עבור חלק מבעלי השכר הגבוה, ההימור על אי-עשייה אינו משתלם.
המבנה דומה גם בישראל, שם דמי הביטוח הלאומי נגבים עד תקרה חודשית (51,910 שקל ב-2026). גם כאן, התקרה נקבעת בחקיקה ומתעדכנת לאט יותר מהשכר בצמרת. ההבדל המרכזי הוא שהתוכנית הציבורית בארה"ב מהווה רכיב מרכזי בהכנסת הפורשים, בעוד בישראל החיסכון העיקרי הוא בקרן פנסיה אישית. בשתי המדינות, הדיון על העלאת התקרה או שינוי המנגנון נדחה לרוב לרגע האחרון, ופתרונות משלבים צעדים לא פופולריים.
