יש רצוי ויש מצוי: מה עושים כשההון העצמי לא מספיק לדירה שרוצים?
זוגות צעירים רבים מתמודדים עם פער בין הדירה הרצויה לזו שניתן לרכוש עם ההון העצמי הקיים. לדוגמה, הון עצמי של 500 אלף שקל אינו מספיק לרכישת דירה ב-2.5 מיליון שקל, גם עם משכנתה גדולה. האפשרויות העומדות בפניהם הן להמשיך לשכור ולחסוך, או לרכוש דירת ביניים זולה יותר באזור אחר, להשכיר אותה ולהמשיך לגור בשכירות.
רכישת דירת ביניים עשויה להיראות כפתרון אטרקטיבי, שכן השוכר ישלם חלק מהמשכנתה והנכס עשוי לעלות בערכו. עם זאת, ישנם סיכונים ועלויות נלוות: ריבית על המשכנתה, עלויות קנייה ומכירה, מיסים אפשריים, והירידה בנזילות הכסף. בנוסף, רכישת דירה משנה את מעמד הרוכשים כבעלי דירה, מה שעלול לשלול זכויות והטבות הניתנות לחסרי דירה, כמו סיוע בשכר דירה או השתתפות בהגרלות דיור מוזל.
ההחלטה בין רכישת דירת ביניים להמשך חיסכון והשקעה תלויה בגורמים רבים. יש לבחון את התשואה הצפויה משני המסלולים, תוך התחשבות בעלויות המימון, מיסים, שכר דירה, ועלויות עסקה. חשוב גם להעריך את התפתחות מחירי הדירות בשני השווקים, זה של דירת הביניים וזה של הדירה הרצויה, ואת היחס ביניהם לאורך זמן. שינויים קטנים בהנחות יכולים להפוך את התוצאה, ולכן יש לבצע חישוב מדויק המבוסס על הנתונים האישיים.
בסופו של דבר, דירת ביניים היא מדרגה יעילה רק אם היא אכן מקצרת את הדרך ליעד. אם היא נקנית במחיר הנכון, מניבה שכירות סבירה, עלויות המימון אינן כבדות מדי, ויש מספיק זמן להחזיק בה, היא יכולה להיות פתרון טוב. עם זאת, היא עלולה גם לעכב אתכם אם מחירי האזור בו קניתם נותרים ללא שינוי בזמן שהיעד מתייקר, או אם איבדתם בדרך הטבות כלכליות משמעותיות. השארת הכסף בתיק השקעות מציעה נזילות ופיזור, אך גם היא אינה חפה מסיכונים.
