שבוע עם חיישן אור על היד ו-MRI כעבור שלוש שנים: כך נראה הלב של מי שישן באור

מחקר חדש מעלה ספקות לגבי ההסבר המקובל לקשר בין אור בחדר השינה למחלות כמו סוכרת ומחלות לב. ההסבר הרווח גורס שאור מדכא את ייצור המלטונין, פוגע בשינה ומוביל למחלות. אולם, מחקרים מראים שהעפעפיים חוסמים כ-99% מהאור, במיוחד באורכי הגל הכחולים הרגישים לשעון הביולוגי. ניסויים בהם נחשפו נבדקים לאור חזק בעיניים עצומות לא הראו דיכוי משמעותי של מלטונין.

במקום זאת, מחקרים מצביעים על מנגנונים אחרים. לילה אחד של חשיפה ל-100 לוקס העלה את הדופק ותנגודת האינסולין למחרת, ללא שינוי ברמות המלטונין. מחקרים יפניים מצאו קשרים בין אור בחדר השינה להשמנה, לחץ דם ודיכאון, אך קשרים אלו לא היו תלויים בהפרשת מלטונין.

מחקר עדכני שקשר אור בלילה לשינויים במבנה הלב, כלל 11,071 משתתפים עם חיישן אור על פרק היד וסריקות MRI. המחקר בחן את מכלול הראיות בתחום, תוך התייחסות לכך שההסבר המקובל לנזק עשוי להיות שגוי.

הנתונים מראים שחדר שינה ממוצע בישראל מואר בלוקס אחד, הרבה מתחת לספים שנבדקו במעבדות (1,700-2,000 לוקס). עם זאת, עוצמת האור בחדרי שינה משתנה באופן קיצוני, בין אפס ליותר מ-900 לוקס. כמו כן, קיימת שונות אישית גדולה ברגישות לאור, הנעה בין 6 ל-350 לוקס.

מחקרים תצפיתיים גדולים שקשרו אור בלילה לתמותה, סוכרת ומחלות לב, סובלים ממגבלות. הם אינם מפרידים בין אור מלאכותי לזיהום אוויר ורעש, ואינם יכולים לקבוע כיוון סיבתיות חד משמעי. מחקרים אחרים מראים חוסר הסכמה משמעותי בין ממצאים שונים, ואף מצאו שדווקא עובדי לילה קבועים, החשופים לאור רב, אינם בסיכון מוגבר לסוכרת.

בישראל, זיהום אור הוא בעיה חמורה, כאשר 97.6% מהתושבים אינם יכולים לראות את שביל החלב מהבית. החוק הקיים אינו מסדיר את נושא זיהום האור. למרות שהחשיכה בחדר השינה היא פעולה פשוטה ובטוחה, אין הוכחה מחקרית שהיא מונעת מחלות. הספרות המדעית תומכת יותר בחשיבות של אור רב ביום, ותזמון האור לאורך היממה עשוי להיות משמעותי יותר מעוצמתו.