מי רץ להציל ומי ממשיך הלאה: מחקר ישראלי-גרמני מצא את ההבדל ב-15 גנים
מחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Experimental Biology, ובו שיתוף פעולה בין אוניברסיטת יוהנס גוטנברג בגרמניה לבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חושף כי הבדלים בפעילות גנים במערכת העצבים, ולא מאפיינים פיזיים, הם הקובעים אם נמלה תחלץ לעזרת חברתה. הניסוי, שנערך בחולות תל ברוך בישראל על נמלת מדבר מהירה (Cataglyphis nigra), מצא כי גודל גוף, אורך לסתות או מאגרי שומן אינם משפיעים על נכונותה של נמלה להציל. במקום זאת, תשעה גנים נמצאו פעילים יותר באופן כללי אצל הנמלים שהצילו, ו-15 גנים נוספים התגלו כפעילים יותר באזור מוחי ספציפי האחראי על למידה, זיכרון ועיבוד ריחות. גנים אלו קשורים לתפיסת ריח, לוויסות הורמונלי, לתהליכים מטבוליים ותפקודי חיסון. החוקרים הדגישו כי ממצאים אלו מצביעים על כך שעיבוד גירויים חושיים ומסלולי איתות מולקולריים מסוימים יכולים להשפיע על התנהגות הצלה. המחקר, שהובילה פרופ' סוזנה פויציק מגרמניה בשיתוף פרופ' ינון שרף ועדי בר מישראל, בחן שבע מושבות נמלים שנאספו בחורף 2023. הניסוי כלל קשירת פועלת אחת והסרת מחסום, תוך תיעוד התנהגותן של שאר הפועלות במשך 15 דקות. נמלה נחשבה מצילה אם נגסה, משכה או חפרה סביב הפועלת הקשורה במשך חמש שניות לפחות. המחקר שולל גם הבדלים במדדים מורפולוגיים כמו אורך שוק, רוחב ראש או גודל מוח, למרות נטייה קלה לכך שנמלים גדולות יותר יצילו יותר, נטייה שלא הגיעה למובהקות סטטיסטית. החוקרים מציינים כי המחקר מתבסס על מתאם ולא על הוכחת סיבתיות, וכי תפקידם של חלק מהגנים שזוהו טרם נבדק בניסוי. המחקר מדגיש את חשיבותם של בתי הגידול החוליים בישראל, הנמצאים תחת איום בנייה מתמשכת, ואת העובדה שהשאלה בדבר נכונות ההצלה רלוונטית גם מעבר לעולם החרקים.
